Editing High School DxD (Hebrew):Volume 1 Life 1 (section)

=== חלק 3 ===
בית ספר פרטי. אקדמיית קואו.

זה הבית ספר שאני לומד בו.

כרגע זה בית ספר מעורב, אבל בגלל שלפני כמה שנים זה היה בית ספר לבנות בלבד, יש יותר בנות מבנים.

ככל שיורדים בכיתות, ככה גם מספר הבנים גדל, אבל עדיין יש יותר בנות מבנים בסך הכל.

אני תלמיד תיכון בשנה השנייה<ref>מקביל לכיתה י"א</ref> והיחס בין הבנות והבנים בכיתה שלי הוא 7 ל-3. בכיתות השנה השלישית<ref>מקביל לכיתה י"ב</ref> היחס הוא 8 ל-2.

אפילו עכשיו, לבנות יש יותר פריווילגיות מלבנים. רוב התלמידים במועצת התלמידים הם בנות ונשיאת מועצת התלמידים היא גם בת.

זה בית ספר שבו בנים לא יכולים לשאוף גבוה, אבל עדיין נרשמתי לבית ספר הזה.

זה סיפור פשוט.

במקום יש יותר בנות מבנים. זה לבד דבר נהדר!

הסיבה שבזכותה הצלחתי לעבור את מבחני הקבלה לבית ספר הזה שנאמר שהוא קשה, היא הסטייה המטורפת שלי.

אני רוצה ללמוד בעוד שאני מוקף בבנות—- 

מהסיבה הזאת לבד, אני כרגע לומד בבית ספר הזה.

מה לא בסדר עם זה!?

מה לא בסדר עם להיות סוטה!?

ככה החיים שלי! אני לא אתן לאף אחד להתווכח איתי! אני הולך לבנות הרמון בבית ספר הזה!

ולכן, זאת הייתה המשימה שלי כשנכנסתי לראשון לבית ספר הזה.

אבל עכשיו אני מרגיש מדוכא. הייתי תמים שחשבתי שאני אוכל להשיג 2 או 3 חברות בבית ספר הזה שבו רוב התלמידים הם בנות.

רק קבוצה אחת של בנים חתיכים הם פופולרים, ובנות בכלל לא מסתכלות עלי. אם להיות יותר מדויק, הן מתעלמות ממני כמו זבל ששוכב על הרצפה.

שיט!

זאת לא הייתה התוכנית שלי!

שטויות! לפי התוכנית שלי, הייתי אמור להשיג את החברה הראשונה שלי ישר אחרי שנכנסתי לבית ספר הזה!

אחרי זה, הייתי נפרד ממנה ומתחיל לצאת עם בחורה חדשה ועד שהייתי מסיים ללמוד, ערימה של בנות היו אמורות להילחם עלי!

!בק-קצב הזה, המטרה שלי תסתיים בחלום שלא יתגשם

רגע, זה לא כבר חלום!?

מה לא בסדר עם זה!? העידן שבו נולדתי? החוק? או...... יש משהו לא בסדר איתי......?

אוהההההההה! <ref>בתרגום האנגלית: Uwaaaaaaah</ref> אני לא רוצה אפילו לחשוב על זה!

אלה הדברים שאני חושב עליהם בכל יום.

הגעתי לכיתה שלי בזמן שאני נאנח אנחה גדולה, ומתיישב על הכיסא שלי.

"היי חבר. איך היה ה-DVD שהשאלתי לך? זה היה חומר טוב, לא?"

הבחור עם הראש הקירח שדיבר אלי היה החבר מספר אחד שלי, מטסודה. אולי הוא נראה כמו מישהו שעושה ספורט, אבל הוא סוטה שמעיר הערות מיניות כל היום.

הוא היה ילד ספורטיבי בזמן שלו בבית ספר היסודי, שם הוא שבר המון שיאים, אבל עכשיו הוא במועדון הצילום. הוא מאוד פתוח לגבי השאיפה שלו לצלם תמונה של כל חלק של הגוף של הבנות דרך עדשת המצלמה.

הכינוי שלו הוא "הקירח הסוטה" ו-"הפאפרצי המטריד מינית".

"פו.... הרוח חזקה היום. בזכות זה, אני הצלחתי להשיג תמונה יפה על התחתונים של הבנות."

הבחור עם המשקפיים שמנסה להתנהג מגניב הוא החבר מספר שתיים, מוטוהאמה. יש לו יכולת מיוחדת הנקראת "גישוש" שנותנת לו את האפשרות למדוד במספרים את המדידות של הבנות<ref>גודל חזה, היקף מותניים וישבן</ref> דרך המשקפיים שלו, ביחד עם גוף מיוחד שבו רמת כוחו צונחת למטה אם הוא מוריד אותם.

הכינוי שלו הוא "המשקפיים הסוטות" ו-"גשש שלושת הגדלים". שניהם הם חברי הרשעים.

ברצינות, לראות את הפנים שלהם בבוקר מבאס אותי. אני מרגיש חולה.

"יש לי כמה דברים טובים."

מטסודה פותח את התיק שלו ומוציא כמה דברים מהתיק ללא היסוס.

הספרים וה-DVDים שמטסודה שם על השולחן שלי הם בעלי כותרות מרמזות.

"היייי!"

זעקה קטנה מגיעה מילדה שנמצאת רחוק מאיתנו.

טוב, ברור שהיא תגיב ככה. אחרי הכל, משהו כזה מתרחש כזה מוקדם בבוקר.

מה שאני שומע ליד הבנות זה תגובות מפלות כמו "אתם החבר'ה הכי גרועים~" ו-"תמותו, פרחחים מטונפים".

"שקט! זה הבידור שלנו! בנות וילדים צריכים להסיר מבט ולא להתקרב! או שאני אאנוס אתכן בתוך הראש שלי!"

המילים שלך גסות רוח כמו תמיד, מטסודה-קון.

לא לפני זמן רב, הייתי אומר "וואו, איפה השגת את האוצר הזה?!" עם עיניים נוצצות על הדברים שנמצאים על השולחן שלי. אבל מאז שאני נמצא במצב גרוע בכל בוקר לאחרונה, אין לי מצב רוח.

מטסודה נאנח בזמן שהוא מסתכל על הפנים המשעממות שלי.

"היי היי היי. למה יש לך פרצוף כזה כשיש לך כל כך הרבה אוצרות מונחים לפניך?"

"אין לך מצב רוח לאחרונה. מוזר. זה בהחלט מוזר. אתה לא אותו דבר כמו קודם."

מוטוהאמה גם כן אומר את זה בעודו דוחף את משקפיו בהבעה משעועממת.

"אני רוצה גם להגיד, 'וואו! מאיפה השגת את אלה!? אתה מנסה להפוך אותי לקוף!?'. אבל אין לי כוח היום."

"אתה חולה או משהו? לא, זה לא יכול להיות. אין סיכוי ש''אתה'', הביטוי של כל התשוקות המיניות, תהיה חולה."

מוטוהאמה מעיר הערה גסת רוח עלי. הוא באמת גס רוח.

ואז מטסודה עושה תנועה בידו כאילו הוא הבין משהו.

"הו, זה ככה? האם זאת תופעת לוואי של ההזיה הזאת על החברה הדמיונית שיש לך? יומה-צ'אן, נכון?"

"......אתם ברצינות לא זוכרים אותה ?"

שניהם הסתכלו עלי בעיניים סימפטיות על השאלה שלי.

"כמו שאמרנו קודם, אין לנו מושג על מי אתה מדבר. אתה צריך ללכת לרופא. נכון, מוטוהאמה?"

"כן, אני הולך לחזור על זה שוב אבל בחיים לא פגשנו בחורה בשם יומה-צ'אן."

......הם תמיד מתנהגים ככה כשאני שואל אותם לגבי יומה-צ'אן.

חשבתי שהם סתם מתגרים בי.

אבל אחרי שדברתי איתם ברצינות, אני גיליתי שזה לא מה שקרה.

אני בטוח זוכר שהכרתי להם את יומה-צ'אן. הם אמרו דברים כמו "איך יפה כמוה היא חברה של איסייייייי!?" ו-"חייבת להיות שגיאה במערכת של העולם הזה..... איסי, אתה לא עשית משהו לא חוקי, נכון?" והמשיכו להעיר עלי הערות גסות רוח.

אני זוכר שהייתי שחצן ואמרתי להם, "אתם צריכים גם כן להשיג חברה."

אני זוכר את הפעם הזאת מאוד בברור.

אבל הם לא. לא, הם לא זוכרים את יומה-צ'אן בכלל.

זה כאילו אמנו יומה בכלל לא הייתה קיימת.

זה כאילו שהזמן שביליתי עם יומה-צ'אן בכלל לא קרה. כמו שהשניים אלה אמרו, זה מרגיש כאילו רק דמיינתי את זה.

וחוץ מזה, אין שום זיכרון של המספר טלפון של יומה או האימייל שלה בפלאפון שלי.

האם זה נמחק מהזיכרון? מישהו מחק את זה? זה לא יכול להיות! אין מצב שאני אמחק את זה, אז מי כן!?

אני התקשרתי למספר שזכרתי בעל-פה, אבל מספר הטלפון לא היה בשימוש כרגע.

אז זה אומר שהיא לא קיימת? זה היה הדמיון שלי? משהו מטורף כזה לא אפשרי......

אני רוצה להכחיש את זה, אבל חוץ מהזיכרון שלי, אין שום הוכחה לכך שהיא קיימת.

אם אני חושב על זה, אני לא יודע איפה היא גרה. היא הייתה תלמידה מבית ספר אחר. מצאתי את הבית ספר שבו לובשים את אותה התלבושת שהיא לבשה, אז שאלתי את התלמידים מהבית ספר ההוא על יומה-צ'אן.

אבל לא היה שום תלמיד שהתאים לתיאור שלה.

אז מי הייתה החברה שלי?

עם מי יצאתי לדייט?

אז החלום שהיה לי הייתה רק איזה פנטזיה שהמצאתי?

האם דיברתי אל מטסודה ומוטוהאמה על החלום שלי כאילו זה היה המציאות?

מה אני, סוטה?

אני זכור בברור את הפנים שלה, אתם יודעים?

.......יש משהו לא תקין בכל זה.

כמו הכוח המוזר שאני מקבל בלילה. משהו בהחלט לא בסדר.

אבל מה זה?

בעוד שחשבתי על התקריות הקודמות, מטסודה שם את היד שלו על הכתף שלי.

"טוב, אנחנו באמצע הנעורים שלנו, אז משהו מוזר כזה יכול לקרות לנו. אוקיי, אז אתם תגיעו למקום שלי אחרי הבית ספר. בואו נראה את האוסף הסודי שלי ביחד."

"זה רעיון מצוין. מטסודה-קון, אתה צריך להזמין גם את איסי-קון."

"כמובן שאני הולך להזמין אותו, מוטוהאמה-קון. אנחנו תלמידי תיכון עם תשוקות מיניות. אם לא נעשה שום דבר סוטה, זה יהיה חוסר כבוד להורים שלנו שהולידו אותנו."

שניהם חיכו בזימה.

סוטים. לא משנה כמה אתם מסתכלים עליהם, הם סתם סוטים מוזרים ולצערי, אני אחד מהם.

טוב, לא משנה. אני חי בשביל דברים כאלה

"אז טוב! היום, אנחנו לא נעצור! אנחנו נשתה משקאות תוססים ונאכל צ'יפס בזמן שנצפה בפורנו ב-DVD!"

אני אמרתי, בגלל שאני לא יכול להיות מוטרד מלחשוב.

"הו! כן, זה זה. זה בטוח האיסי שאנחנו מכירים!"

"זאת הרוח. אנחנו צריכים ליהנות מהנעורים שלנו אפילו יותר."

מטסודה ומוטוהאמה נרגשים מאוד.

אני אעזוב לרגע את התקרית עם יומה-צ'אן.

גם אני צריך לקחת הפסקה לפעמים! היום אני אשכח על התקרית ואתמכר לפורנו כמו שכל נער בגילנו עושה!

זה קרה אחרי שאנחנו תכננו לאחר הצהריים.

היה צבע ארגמן שתפס את תשומת ליבי.

צבע ארגמן מבריק—

החצר של הבית ספר נראית מחלון הכיתה. העיניים שלי נתפסו על נערה מסוימת.

הנערה עם השיער האדום-ארגמן. האיידולית של בית הספר שלנו שיפה מעבר לטווח הנורמלי של בני האדם. הפרופורציות הרזות שלה לא כמו של נערה יפנית.

כמובן, היא בכלל לא יפנית. שמעתי מאנשים שהיא מצפון אירופה.

זה נראה כאילו שהיא לומדת בתיכון יפני בגלל העבודה של אביה.

לכולם נמס הלב על ידי לאחר שהם רואים איזה יפה היא.

ריאס גרמורי.

היא תלמידת השנה השלישית בבית הספר הזה. אז זה הופך אותה לבכירה ממני.

כשהבנתי את זה, כולם כולל אני הסתכלו עליה, גם הבנים וגם הבנות. מטסודה ומוטוהאמה גם כן הסתכלו עליה.

זה קורה בכל בוקר, כולם מסתכלים עליה כשהיא חולפת על פניהם. חלק מהם אפילו עוצרים וחלקם מפסיקים לדבר. כולם מסתובבים כדי להסתכל עליה.

הרוח בעדינות מעיפה את שיערה הארגמני בעוד כל תלמיד בתיכון מסתכל עליה.

השיער הארגמן הארוך שמגיע עד המותניים שלה גורם לכך שהסביבה נראית כאילו כולה צבועה בארגמן גם כאשר הרוח נושפת בשיערה.

עורה היפה, שלבן כשלג, הוא עוצר נשימה.

יפיפייה.

זאת המילה היחידה שניתן לתאר אותה במילה אחת. זאת המילה היחידה שניתן לתאר אותה.

גם אני הוקסמתי מהיופיוהאווירה האצילית שלה.

אני כזה מוקסם על ידה על כדי כך שאני עוצר את מה שאני עושה בכל פעם שאני רואה אותה.

אבל לאחרונה, הדרך שבה אני רואה אותה השתנתה.

היא אכן יפיפייה. אבל היא יותר מדי יפה.

אני התחלתי לפחד קצת מהיופי שלה ולפחד ממנה מעומק ליבי.

אני לא יודע למה אני מתחיל להרגיש ככה, אבל זה היה כך מאז שיומה-צ'אן נעלמה.

ואז, העיניים שלה נעות. עיניה הכחולות והבוהקות ננעצות בי.

—!

אני מרגיש כאילו היא תפסה את ליבי.

מה זאת ההרגשה הזו? זאת ההרגשה הזו כשמישהו נעלה יותר ממך עומד לפניך......

היא מכווצת את עינה הכחולות ונראה כאילו היא מחייכת.

היא מסתכלת עלי?

זה לא יכול להיות. אין לי שום חיבור אליה.

אז, אני פתאום נזכרתי משהו מהחלום שהיה לי.

בסוף החלום, היה אדם עם שיער ארגמן שדיבר איתי.

האדם שנראה עדין, אבל גם קר.

בעוד שאני משווה אותה לבין האדם שבחלום, היא כבר נעלמה משדה הראיה שלי.