Editing High School DxD (Hebrew):Volume 1 Life 1 (section)

=== חלק 4 ===
"אני ברצינות רוצה למשש ציצים!"

אני מחבק את מטסודה שלא יכול להפסיק לבכות בעוד כולנו צופים בסרט האחרון של מרתון הפורנו ב-DVD.

אחרי שסיימנו ללמוד, התחלנו לראות פורנו במצב רוח טוב. היינו שמחים ונרגשים כשהתחלנו לראות פורנו ישר אחרי בית ספר, אבל בעוד שצפינו ביותר, התחלנו להיכנס לדיכאון, בגלל השאלה של "למה אין לנו חברות?" נכנסה לדיונים שלנו. הרגשתי כאילו אני עוד שנייה הולך לבכות אחרי שדנו על זה.

מטסודה לא הפסיק לבכות כבר במשך 3 סרטים.

מוטוהאמה מנסה לשמור על קור רוח, אבל דמעות מתחילות לזלוג מאחורי המשקפיים שלו.

חצי שעה לפני, מוטוהאמה אמר בקול נמוך "......התבקשתי לבוא לחלק האחורי של אולם הספורט על ידי בת..... זאת הפעם הראשונה שנשדדתי על ידי בת......", אז אפילו אני כמעט התחלתי לבכות אחרי ששמעתי את זה.

אני תוהה איך 3 נערים מדוכדכים שרואים פורנו נראים?

מובן מאליו שהתשובה היא 3 חבר'ה לא פופולריים.

לעזאזל עם זה. אני מרגיש שאני שונא את העולם הזה אחרי שעברה בי המחשבה שיש נערים בגילי שעושים סקס עם נערה עכשיו.

בזמן שאני חושב על זה, הסרט האחרון הסתיים וכבר חשוך בחוץ.

כשאני מסתכל בשעון שלי, השעה כבר 10 בלילה. כבר אמרתי להורים שלי שאני אצל מטסודה, אבל הם ידאגו אם אני אשאר פה עוד ואני גם אאחר לבית ספר מחר.

"בכל מקרה, אני הולך עכשיו."

אחרי שאמרתי את זה, כולנו נעמדנו והתחלנו לארוז.

"נתראה."

אחרי שהתפצלנו עם מטסודה בכניסה, מוטוהאמה ואני התחלנו ללכת לכיוון הבית.

"זה לילה יפה. בגלל שזה לילה טוב, זה נורמלי להרגיש כמו לצפות בפורנו."

מוטוהאמה התחיל לומר שטויות ודברים מוזרים בזמן שהוא מסתכל על השמיים באנחה גדולה.

הוא נראה מאוד מדוכא.

טוב, מחר כבר מוטוהאמה ומטסודה יתאוששו ויחזרו להתנהג כרגיל.

"נתראה מחר."

"כן, חלומות נעימים."

התפצלתי ממוטוהאמה בדרכי הביתה, אבל הוא לא נראה אנרגטי במיוחד כשהוא נפנף בידו אלי.

אני כנראה אשלח לו SMS אחר כך בשביל לעודד אותו.


כמה דקות חולפות מאז שהתפצלתי ממוטוהאמה.

אני הולך לכיוון הבית, אבל האנרגיה שזורמת בגוף שלי מתגברת.

זה סימפטום של הדבר של "כוח מטורף בלילה".

כמו שחשבתי, יש בטוח משהו לא בסדר בגוף שלי.

זאת לא תופעה רגילה. הראיה שלי השתפרה ביחד עם חמשת החושים האחרים שלי.

העיניים שלי והאוזניים שלי הפכו לטובות במיוחד. אני אפילו יכול לשמוע שיחות של אנשים מבתים אחרים ולראות את הרחוב למרות שעכשיו לילה.

זה מאוד מוזר בגלל שאני יכול אפילו לראות בברור במקומות שבהם אין פנסי רחוב!

זה מרגיש שהכוח הזה מתחיל להתחזק כל יום.

זה בגלל שהצמרמורת שאני מרגיש בכל הגוף היא הדבר האמיתי!

אני מרגיש שמישהו צופה בי כבר זמן מה. והצמרמורת שאני מרגיש.

אני מרגיש אווירה מסתורית לפניי.

הגוף שלי רועד כמו מטורף. הרעד מתחיל לגבור.

זה גבר, לבוש בחליפה, נועץ בי מבט. הוא נועץ בי מבט בעיניים פראיות.

זה מרגיש כאילו הגוף שלי יקפא רק מלהסתכל לו בעיניים.

זה לא מה שקוראים לו כוונה להרוג?

אני בהחלט מרגיש עוינות ממנו. לא, זה משהו יותר מסוכן. זה בחלט כוונה להרוג!

האדם מתקרב, בשקט. הוא צועד לקראתי! אז הוא אחרי!

זה סוטה!? אדם מסוכן!? אני בצרות !?

זה רע! זה בגלל שהגוף שלי עדיין לא הפסיק לרעוד.

למה אני בכלל הייתי חייב להיתקל בבחור מסוכן בדרך הביתה!?

"זה נדיר. לפגוש מישהו כמוך במקום כזה."

......?

מה הוא אומר?

לא לא, זה לא מוזר אם אנשים מטורפים כמוהו מדברים שטויות.

אז הוא בן אדם מסוכן אחרי הכל!

הו שיט! מה אני אמור לעשות אם הוא יוציא סכין!?

אני לא יודע אומנות לחימה להגנה עצמית ואני בכלל לא השתתפתי בקרב!

א-אני יודע!

הכוח שלי שמופעל במהלך הלילה! זהו זה! אני יכול להשתמש בו כדי לברוח מפה.

הלכתי אחורה ופתחתי מרחק בינינו.

האדם שמשחרר אווירה סוטה מתחיל לצעוד לכיווני.

"מנסה לברוח? מי המאסטר שלך? זה חייב להיות אדם עם דירוג נמוך מאוד או עם תחביב מאוד מוזר לבחור את המקום הזה בתור טרטוריה. אז, מי המאסטר שלך?"

אני אפילו לא יודע על מה אתה מדבר!

<צעד!>

אני מסתובב ומתחיל לרוץ ספרינט למקום שממנו באתי במלוא המהירות.

מהיר. אני מהיר במידה מטורפת. זה מוזר לי לומר את זה, אבל המהירות של הרגליים שלי במהלך הלילה היא מטורפת.

אני רק המשכתי לרוץ ועובר רחובות שונים בלילה.

אני המשכתי לרוץ ולהיכנס לרחובות לא מוכרים.

 עוד לא איבדתי את נשימתי. אני יכול להמשיך לרוץ. אם זה המקרה, אז אני ארוץ מהר כל כך עד שהוא לא יצליח לתפוס אותי!

אחרי בערך רבע שעה, הגעתי לתוך אזור פתוח.

—זה פארק.

הפסקתי לרוץ ובמקום זה התחלתי ללכת.

הלכתי לכיוון המזרקה בעודי מתנשף בכבדות.

אני הסתכלתי סביב הפארק מתחת לפנס הרחוב. משהו מרגיש לי מסתורי לגבי המקום הזה.

—אני מכיר את המקום הזה.

אני זוכר את הפארק הזה......

זה נכון. זה המקום האחרון שבו ביקרתי במהלך הדייט עם יומה-צ'אן!

בנאדם, איזה צירוף מקרים, או שאני צריך לקרוא לזה נס?

האם באתי לפה באופן לא מודע? זה לא יכול להיות......

<צמרמורת>

אני מרגיש צמרמורת בגב.

מישהו מאחורי...... זה מה שאני מרגיש.

אני מסתובב אחורה לאט ונוצה שחור נופלת מלפניי.

זה נוצה של עורב? לא, זה לא.

"אתה חושב שאני אתן לך לברוח? זה למה קשה להתמודד עם ישויות נחותות."

האדם שמופיע לפניי הוא אדם שלובש חליפה ויש לו בנוסף כנפיים שחורות שגדלות מגבו.

זה אותו אדם חשוד ממקודם.

...מלאך? לא לא, זה לא סיפור אגדות, אז זה לא יכול להיות!?

זה קוספליי? זה נראה יותר מדי אמיתי בשביל קוספליי. האם אלה כנפיים א-אמתיות? אין מצב!

"תגיד לי את השם של המאסטר שלך. זה מכשול להיות מוטרד מהסוג שלך. על זה, אנחנו.... רגע, האם אתה 'סטריי <ref>תועה ,Stray מאנגלית.</ref>'? אם אין לך מאסטר, זה מסביר את הבעת הפנים המודאגת שלך."

הגבר החשוד ממלמל לעצמו. אל תמציא דברים משום מקום!

המצב הוא רציני, אבל אני פתאום נזכרתי בתקרית שהייתה לי בחלום.

החלום היה על הדייט. בסוף של החלום, נהרגתי על ידי יומה-צ'אן בדיוק מול המזרקה הזאת.

כן, על ידי היומה-צ'אן שגדלו לה כנפיים שחורות מגבה.

ויש בחור עם כנפיים שחורות מולי.... זה לא הדבר שבו חלום הופך למציאות?

היי היי, איך בחורה כוסית הפכה לבחור!?

לא, זה לא חשוב! מה שחשוב הוא המצב בו אני נמצא כרגע!

אם זה הולך לפי אותו חלום, אז הדבר הבא שיקרה לי הוא—

"האמפ. אני לא מרגיש שום נוכחות של המאסטר שלך או של חבריך. אני גם לא רואה שום דבר שמנסה להסתיר את נוכחותו. ולא מופיע כאן שום מעגל-קסם. על פי המצב הנוכחי, אתה 'סטריי' אז זאת לא תהיה בעיה אם אני אהרוג אותך."

הבחור שאמר דברים מפחידים הרים את ידו.

לא משנה איך אתם מסתכלים על זה, ידו מופנית אלי!

אני יכול לשמוע את הרעש. אני מכיר את התופעה הזו.

משהו שנראה כמו אור מתחיל להתאסף לו ביד. חכו שנייה, הדבר פנטזיה הזה אמור להישאר בחלום!

האור לובש צורה למשהו שמזכיר חנית.

חנית—

אז זאת חנית!

נדקרתי בבטן על ידי הדבר הזה בחלום שלי ועברתי גיהנום!

—אני הולך למות!

עד שהבנתי מה קורה, החנית כבר חדרה לבטן שלי.

ואז משהו יוצא לי מהפה.

<גואח.><ref>SFX לפעולת הקאה</ref>
שטף דם יוצא מהפה שלי ומלווה בכאב עז.

זה כואב. זה כואב כל כך!

אני נופל על ברכיי, במקום. אני מרגיש את האיברים הפנימיים שלי נשרפים.

הכאב מתפשט דרך גופי וזה כואב כל כך שאני לא יכול לעמוד בזה.

כאב עז..... אפילו לא יכול להתחיל לתאר את הרמה של הכאב הזה!

ניסיתי להוציא את החנית עם הידיים שלי, אבל הכאב התפשט לכיוון היד שלי ברגע שנגעתי בה. זה חם. זה חם מאוד. יש סומני כוויה על המקומות שנגעתי בהם בחנית.

"גוווו..... אההה....."

אני מתחיל ליבב. זה כואב, זה כואב כל כך.

בגלל שהיד שלי במצב הזה, האם החנית מבעירה את איבריי הפנימיים?

כשאני חשבתי ככה, הכאב גבר. אז ככה זה מרגיש כשאתה נשרף מבפנים?

הדמעות שלי לא מפסיקות לזלוג בגלל הכאב העז.

צעד, צעד. ואז נשמע קול צעדים שמתקרב אלי.

אני מסתכל למעלה והגבר המסתורי יוצר חנית נוספת בידו.

"זה חייב לכאוב. אור הוא רעל לישויות כמוך. להיפגע מאחת יגרום לנזק קטלני. חשבתי שהחנית המוחלשת הזאת תספיק כדי להרוג אותך, אבל הגוף שלך יותר חזק ממה שחשבתי. אז, אני אפגע בך עם זה שוב. אבל הפעם, אני אשים יותר כוח בה. עכשיו אתה אבוד."

האם הוא מנסה לסיים אותי!? אני אהרג אם אני אפגע מהדבר הזה שוב!

בעודי חושב, אני מתחיל להסתכל אחורה על החלום שהיה לי.

ארגמן.

צבע הארגמן המבריק........

לא, אין מצב שהיא תעזור לי. זה היה חלום. אז זה גם חלום?

אם זה חלום, אז בבקשה תעזרי לי. אפילו אם זה חלום, אני לא רוצה להיות במצב הזה.

<היו>

כשחשבתי שאני שמעתי את הקול של הרוח, פיצוץ מופיע מולי.

כשאני מסתכל למעלה, עשן מגיע מכף היד של האדם ההוא. זורם לו שטף דם מהיד.

"אל תעז לגעת בו."

אישה חולפת על פני.

שיער ארגמן. אני יכול להגיד מי זאת, אפילו אם אני רואה רק אותה מאחור.

זה אותו אדם שראיתי בחלום שלי—

לא יכולתי לראות את הפנים שלה באותו חלום. אבל עכשיו אני בטוח שהיא אותו אדם מהחלום שלי.

"......שיער ארגמן...... את חייבת להיות האישה מבית גרמורי......."

האדם נועץ מבט באישה עם שיער הארגמן עם עיניים מלאות שנאה.

"שמי הוא ריאס גרמורי. מה שלומך, נפיל-סאן? אם אתה מנסה לפגוע בילד הזה, אני לא אהסס."

ריאס גרמורי.

כן, היא התלמידה הבכירה בבית הספר שלי. היפה עם שיער הארגמן.

"....פופו. נו, נו. אז הבן הזה שייך לך. אז העיר הזאת היא חלק מהטריטוריה שלך. נו טוב. אני אתנצל על היום. אבל אני מציע לך לא לתת למשרת שלך ללכת לאיבוד. אנשים כמוני יכולים להרוג אותו בעודם הולכים."

"תודה על העצה. העיר הזאת תחת השגחתי. אז אם אתה תפריע לי, אני לא אהסס."

"אני אומר לך אותו דבר, היורשת של בית גרמורי. השם שלי הוא דונאסיק<ref>Dohnaseek</ref>. אני מקווה שלא ניפגש שוב."

הגבר הניף את כנפיו השחורות וגופו התחיל לרחף. אז הוא עף לשמיים.

האדם נועץ מבט בריאס-סנפאי<ref>סנפאי (Senpai) - תואר כבוד ביפנית לאנשים בעלי מעמד יותר גבוה משלך</ref> ופעם בי ואז נעלם בשמיים.
זה בטוח עכשיו.....?

אני מרגיש מעט הקלה, אבל הראייה שלי מטשטשת ואני מרגיש שאני מאבד את ההכרה...

הא? זה לא אמור להיות רע? זה בהחלט רע, לא?

"ארה, אתה הולך להתעלף? זה בהחלט פצע קטלני. אני לא יכולה לעשות כלום. היי, איפה הבית שלך—"

סנפאי דיברה אלי בעודי נופל למטה, אבל לא הצלחתי לשמוע כלום ממה שהיא אמרה.

ואז, איבדתי את ההכרה.