High School DxD (Hebrew):Volume 1 Life 1
חיים 1. אני מפסיק להיות בנאדם
חלק 1
[תתעורר! תתעורר! אם אתה לא תתעורר אני הולכת ל-לנשק אותך.....]
"......אממממ."
זה שעון מעורר שמעיר אותך בקול צפצפני ומעצבן, אבל אין לו פונקציה להקים את בעליו מהמיטה. בעליו הרגע נפל לרצפה וחלם לפני רגע על סיוט.
זה אני.
.....זאת הדרך הגרועה ביותר להתעורר.
היה לי את אותו חלום נורא.
לאחרונה, אני חולם את אותו החלום שוב ושוב. בחלום, אני נהרג על ידי יומה-צ'אן.
אבל מכיוון שאני פה, חי, זה חייב להיות חלום.
"תתעורר! איסי!"
הקול של אמא בוקע מהמדרגות, בדיוק כמו בכל בוקר.
"אני יודע! אני כבר קם!"
אחרי שעניתי לה, קמתי מהרצפה.
הא.....
היום שלי מחוץ למיטה מתחיל. אני מרגיש כל כך עייף.....
אני לובש את המדים שלי תוך כדי אנחה עמוקה.
חלק 2
"אני הולך."
פיהקתי כשיצאתי מהבית.
במהלך ההליכה לבית ספר, לא יכולתי שלא לסגור את עיניי בגלל אור השמש. אההה, זה כזה מציק.
לאחרונה, התחלתי להרגיש חלש תחת השמש.
זה מרגיש כאילו אור השמש חודר דרך העור שלי ואני לא יכול לעמוד בזה.
בכל מקרה, זריחת השמש בבוקר היא לא טובה בשבילי. אני לא יכול להתעורר בבוקר בכלל.
בגלל שאני לא הצלחתי להתעורר לאחרונה, אמא שלי התחילה לבוא כל יום כדי להעיר אותי.
מצד שני, אני הפכתי להיות פעיל יותר בלילה. יש משהו בתוך גופי שעולה ומעלה את המתח שלי.
אני הפכתי להיות בנאדם לילי.
זה מוזר.
משהו לא בסדר. אני בדרך כלל נשאר עד מאוחר, אבל זה נס אם אני מצליח להישאר ער עד 1 בלילה.
אבל עכשיו, אני יכול בקלות להישאר ער עד 3 או 4 לפנות בוקר. לאחרונה, אני הולך לישון לאחר שהשמש זורחת וזה הפך להיות השגרה היומית שלי.
אני לא מכור למשחקי אונליין, או לתוכניות טלוויזיות מאוחרות.
......מה קורה לגוף שלי?
האם המוח שלי מנסה לא לישון בשביל שאני לא אצטרך לראות את החלום הזה שבו החברה שלי הורגת אותי?
......טוב, זה מה שאני מרגיש אישית אז זה לא יכול להיות זה. זה טבעי לגוף להרגיש את הצורך לישון.
ההרגשה שיש לי בלילה, —אני חושב שזה משהו שונה לחלוטין ממה שהיה קודם.
אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל הגוף שלי מרגיש כוח ויש לי הרגשה שמשהו מסתורי עולה ממעמקי גופי.
אז, אני הלכתי החוצה בלילה כדי לבדוק את זה. קצב ההליכה של הרגליים שלי גדל והלב שלי נענע בשמחה כשהשתלבתי עם החושך של הלילה.
אני רצתי בלילה כמו משוגע ולהפתעתי רצתי במהירות רבה.
אם אני אצטרף לקבוצת רצים, אני בקלות אהפוך לרץ הראשי. כמו כן, הסיבולת שלי לא נגמרת. יש לי כל כך הרבה סיבולת שאני יכול לעשות מרתון שלם כאילו אני סתם רץ.
אני הפכתי להיות אדם בעל ביטחון עצמי בשמיים וכשרצתי ספרינט במהלך היום, זה היה כה נורא שחשבתי שהסיבולת שלי בלילה זה רק חלום. לא, זה המהירות הממוצעת של תלמיד תיכון, אבל יש הבדל ענק כשמשווים בין עצמי-הלילי לבין עצמי-היומי.
אני הפכתי להיות מוזר בלילה.
זה נשמע כאילו זה אמירה שבאה מבנאדם מוזר, אבל הרגשת השחרור שיש לי בלילה וההתרגשות שיש לי הופכים אותי לאדם אחר.
אגג[1]...... כמו שחשבתי, אור השמש עושה לי חיים קשים.
שלא כמו בלילה, אני הפכתי לגמרי חלש במהלך היום.
לא משנה כמה אני חושב על זה, משהו בהחלט לא תקין בגוף שלי.
אני לא יכול לעשות כלום, אלא רק לחשוב שהגוף שלי השתנה מאז אותו יום שיצאתי לדייט עם יומה-צ'אן.
חלק 3
בית ספר פרטי. אקדמיית קוהו.
זה הבית ספר שאני לומד בו.
כרגע זה בית ספר מעורב, אבל בגלל שלפני כמה שנים זה היה בית ספר של בנות בלבד, יש יותר בנות מבנים.
ככל שיורדים בכיתות, ככה גם מספר הבנים גדל, אבל עדיין יש יותר בנות מבנים בסך הכל.
אני תלמיד תיכון בשנתו השנייה[2] והיחס בין הבנות והבנים בכיתה שלי הוא 7 ל-3. בכיתות השנה השלישית[3] היחס הוא 8 ל-2.
אפילו עכשיו, לבנות יש יותר פריווילגיות מלבנים. רוב התלמידים במועצת התלמידים הם בנות ונשיאת מועצת התלמידים היא גם בת.
זה בית ספר שבו בנים לא יכולים לשאוף גבוה, אבל עדיין נרשמתי לבית ספר הזה.
זה סיפור פשוט.
במקום יש יותר בנות מבנים. זה לבד דבר נהדר!
הסיבה שבזכותה הצלחתי לעבור את מבחני הקבלה לבית ספר הזה שנאמר שהוא קשה, היא החבר'ה הסוטים שלי.
אני רוצה ללמוד בעוד שאני מוקף בבנות—-
מהסיבה הזאת לבד, אני כרגע לומד בבית ספר זה.
מה לא בסדר עם זה!
מה לא בסדר עם להיות סוטה?
זה החיים שלי! אני לא אתן לאף אחד להתווכח נגדי! אני הולך לבנות הארם בבית ספר הזה!
ולכן, זאת הייתה המשימה שלי כשנכנסתי לראשון לבית ספר הזה.
אבל עכשיו אני מרגיש מדוכא. אני הייתי תמים שחשבתי שאני אוכל להשיג 2 או 3 חברות בבית ספר הזה שבו רוב התלמידים הם בנות.
רק קבוצה אחת של בנים שנראים טוב פופולרית ובנות בכלל לא מסתכלות עלי. אם להיות יותר מדויק, הן מתעלמות ממנו כמו זבל ששוכב על הרצפה.
שיט!
זאת לא הייתה התוכנית שלי!
שטויות! בתוכנית שלי אני הייתי אמור להשיג את החברה הראשונה שלי ישירות אחרי שנכנסתי לבית ספר.
אחרי זה, אני אפרד ממנה ואני אתחיל לצאת עם בחורה חדשה ובזמן שאני אסיים ללמוד, ערימה של בנות אמורות להילחם עלי!
בק-קצב הזה, המטרה שלי תסתיים בחלום!
רגע, זה כבר חלום!?
מה לא בסדר עם זה!? העידן שבו נולדתי? החוק? או...... שיש משהו לא בסדר איתי......?
אווווווווווווווווו! [4] אני לא רוצה אפילו לחשוב על זה!
אלה הם דברים שעוברים במוחי בכל יום.
הגעתי לכיתה שלי בעוד שאני נאנח אנחה גדולה ואני מתיישב על הכיסא שלי.
"היי חבר. איך היה ה-DVD שהשאלתי לך? זה היה חומר טוב, לא?"
האדם עם הראש הקירח שדיבר אלי היה החבר מספר אחד שלי, מטסודה. אולי הוא נראה כמו בנאדם ספורטיבי, אבל הוא סוטה שמעיר הערות מיניות כל היום.
הוא היה ילד ספורטיבי בזמן שלו בבית ספר היסודי, שם הוא שבר שיאים רבים, אבל עכשיו הוא במועדון הצילום. הוא מאוד פתוח לגבי השאיפה שלו לצלם תמונה של כל חלק של הגוף של הבנות דרך עדשת המצלמה.
הכינוי שלו הוא "הקירח הסוטה" ו-"הפאפרצי המטריד מינית".
"פו.... הרוח חזקה היום. הודות לכך, אני הצלחתי להשיג נוף יפה על התחתונים של הבנות."
הבחור עם המשקפיים שמנסה להתנהג מגניב הוא החבר מספר שתיים, מוטוהאמה. יש לו יכולת מיוחדת הנקראת "גישוש" שנותנת לו את האפשרות למדוד במספרים את המדידות של הבנות[5] דרך המשקפיים שלו, ביחד עם גוף מיוחד שבו רמת כוחו צונחת למטה אם הוא מסיר את משקפיו.
הכינוי שלו הוא "המשקפיים הסוטות" ו-"גשש שלושת הגדלים". שניהם הם חברי הרשעים.
ברצינות, לראות את הפנים שלהם בבוקר מבאס אותי. אני מרגיש חולה.
"יש לי כמה דברים טובים."
מטסודה פותח את התיק שלו ומוציא כמה דברים מהתיק ללא היסוס.
הספרים וה-DVDים שמטסודה שם על השולחן שלי הם בעלי כותרות מרמזות.
"הי!"
זעקה קטנה מגיעה מילדה שנמצאת רחוק מאתנו.
טוב, כמובן שהיא תגיב ככה. אחרי הכל, משהו כזה מתרחש בבוקר.
מה שאני שומע ליד הבנות זה תגובות מפלות כמו "אתם החבר'ה הכי גרועים~" ו-"תמותו, פרחחים מטונפים".
"שקט! זה הבידור שלנו! בנות וילדים צריכים להסיר מבט ולהישאר ככה! או שאני אאנוס אתכן בתוך הראש שלי!"
המילים שלך גסות רוח כמו תמיד, מטסודה-קון.
לא לפני זמן רב, הייתי אומר "ואוו, איפה השגת את האוצר הזה!" עם עיניים נוצצות על הדברים שנמצאים על השולחן שלי. אבל מאז שאני נמצא במצב גרוע בכל בוקר לאחרונה, אין לי מצב רוח.
מטסודה נאנח בעודו מסתכל על הפנים המשעממות שלי.
"היי היי היי. למה יש לך פרצוף כזה כשיש לך כל כך הרבה אוצרות מונחים לפניך?"
"אין לך מצב רוח לאחרונה. מוזר. זה בהחלט מוזר. אתה לא אותו דבר כמו קודם."
מוטוהאמה גם כן אומר את זה בעודו דוחף את משקפיו כאילו הוא מוצא אותי משעמם.
"אני רוצה גם להגיד, 'וואו! מאיפה השגת את אלה!? אתה מנסה להפוך אותי לקוף!?'. אבל אין לי כוח היום."
"יש לך מחלה כלשהי? לא, זה לא יכול להיות. זאת לא הדרך שבה אתה, הביטוי של כל התשוקות המיניות, יהיה חולה."
מוטוהאמה מעיר הערה גסת רוח עלי. הוא באמת גס רוח.
ואז מטסודה עושה תנועה בידו כאילו הוא הבין משהו.
"הו, זה ככה? האם זאת תופעת לוואי של ההזיה הזאת על החברה הדמיונית שיש לך? יומה-צ'אן, נכון?"
"......ברצינות חבר'ה, אתם לא זוכרים את יומה-צ'אן?"
שניהם הסתכלו עלי בעיניים סימפטיות על השאלה שלי.
"כמו שאמרנו קודם, אנחנו ברצינות לא מכירים אותה. אתה צריך ללכת לרופא. נכון מוטוהאמה?"
"כן, אני הולך לחזור על זה שוב אבל לא הכירו לנו בחורה בשם יומה-צ'אן."
......הם תמיד מתנהגים ככה כשאני שואל אותם לגבי יומה-צ'אן.
חשבתי שהם סתם מתגרים בי.
אבל אחרי שדברתי איתם ברצינות, אני גיליתי שלא כך המקרה.
אני באמת זוכר שהכרתי להם את יומה-צ'אן. הם אמרו דברים כמו "איך יפה כמוה היא חברה של איסי!?" ו-"חייבת להיות שגיאה במערכת בעולם הזה..... איסי אתה לא עשית משהו לא חוקי, נכון?" והמשיכו להעיר עלי הערות גסות רוח.
אני זוכר שהייתי שחצן ואמרתי להם, "אתם צריכים גם כן להשיג חברה."
אני זוכר את הפעם הזאת בברור.
אבל הם לא זוכרים את זה. לא, מה שהם לא זוכרים זה את יומה-צ'אן.
זה כאילו שאמנו יומה בכלל לא הייתה קיימת.
זה כאילו שהזמן שביליתי עם יומה-צ'אן בכלל לא קרה. כמו ששני אלה אמרו, זה מרגיש כאילו זה רק הדמיון שלי.
כמו ששני אלה הוכיחו, אין שום זיכרון על המספר הטלפון של יומה או כתובת המייל שלה בפלאפון שלי.
האם זה נמחק מהזיכרון? מישהו מחק את זה? זה לא יכול להיות! אין מצב שאני אמחק את זה, אז מי כן!?
אני התקשרתי למספר ששיננתי בעל פה בראשי, אבל מספר הטלפון לא היה בשימוש כרגע.
אז זה אומר שהיא לא קיימת? זה היה הדמיון שלי? משהו מטורף כזה לא אפשרי......
אני רוצה להכחיש את זה, אבל חוץ מהזיכרון שלי, אין שום הוכחה לכך שהיא קיימת.
אם אני חושב על זה, אני לא יודע איפה היא גרה. היא הייתה תלמידה מבית ספר אחר. מצאתי את הבית ספר שבו לובשים את אותם מדים שהיא לבשה. אז שאלתי את התלמידים מהבית ספר ההוא על יומה-צ'אן.
אבל לא היה שום תלמיד שהתאים לתיאור שלה. היא לא הייתה שם.
אז מי הייתה החברה שלי?
עם מי יצאתי לדייט?
אז החלום שהיה לי זאת רק פנטזיה שהמצאתי?
האם דיברתי אל מטסודה מוטוהאמה על החלום שלי כאילו זה היה המציאות?
מה אני, סוטה?
אני זכור בברור את הפנים שלה, אתם יודעים?
.......יש משהו לא תקין בכל זה.
כמו הכוח המוזר שאני מקבל בלילה. משהו בהחלט לא תקין.
אבל מה זה?
בעוד שחשבתי על התקריות הקודמות, מטסודה שם את היד שלו על הכתף שלי.
"טוב, אנחנו באמצע הנעורים שלנו אז משהו מוזר כזה יכול לקרות לנו. אוקי, אז אתם תגיעו למקום שלי אחרי הבית ספר. בואו נראה את האוסף הסודי שלי ביחד."
"זה רעיון מצוין. מטסודה-קון, אתה צריך להזמין גם את איסי-קון."
"כמובן שאני הולך להזמין אותו, מוטוהאמה-קון. אנחנו תלמידי תיכון עם תשוקות מיניות. אם לא נעשה שום דבר סוטה, זה יהיה חוסר כבוד להורים שלנו שהולידו אותנו."
שניהם חיכו בזימה.
סוטים. לא משנה כמה אתם מסתכלים עליהם, הם סתם סוטים מוזרים ולצערי, אני אחד מהם.
טוב, לא משנה. אני חי בשביל דברים כאלו.
"אז טוב! היום, אנחנו לא נעצור! אנחנו נשתה משקאות תוססים ונאכל צ'יפס בזמן שנצפה בפורנו ב-DVD!"
אני אמרתי, בגלל שאני לא יכול להיות מוטרד מלחשוב.
"הו! כן, זה זה. זה האיסי שאנחנו מכירים!"
"זאת הרוח. אנחנו צריכים ליהנות מהנעורים שלנו עוד יותר."
מטסודה מוטוהאמה נרגשים מאוד.
אני אעזוב לרגע את התקרית עם יומה-צ'אן.
אני צריך לקחת הפסקה לפעמים! היום אני אשכח על התקרית ואתמכר לפורנו כמו שכל נער בגילנו עושה!
זה קרה אחרי שאנחנו תכננו את התוכנית שלנו לאחר הצהריים.
היה צבע ארגמן שתפס את תשומת ליבי.
צבע ארגמן מבריק—
חצר בית הספר נראית מחלון הכיתה. עיניי נתפסו על נערה מסוימת.
הנערה עם השיער האדום-ארגמן. האיידולית של בית הספר שלנו שיופיה שהוא מעבר לטווח הנורמליות של בני האדם. פרופורציות הגוף הרזות שלה אינן מעוצבות כמו של נערה יפנית.
כמובן. היא בכלל לא יפנית. שמעתי מאנשים שהיא מצפון אירופה.
זה נראה כאילו שהיא לומדת בתיכון יפני בגלל העבודה של אביה.
לכולם נמס הלב על ידי לאחר שהם רואים ביופייה.
ריאס גרמורי.
היא תלמידת השנה השלישית בבית הספר הזה. אז זה הופך אותה לבכירה ממני.
כשהבנתי את זה, כולם כולל אני הסתכלנו עליה, גם הבנים וגם הבנות. מטסודה מוטוהאמה גם כן הסתכלו עליה.
זה קורה בכל בוקר, כולם מסתכלים עליה בעוד היא חולפת על פניהם. חלק מהם אפילו עוצרים וחלקם מפסיקים לדבר. כולם מסתובבים כדי להסתכל עליה.
הרוח בעדינות מעיפה את שיערה הארגמני בעוד כל תלמיד בתיכון מסתכל עליה.
השיער הארגמן הארוך שלה שמגיע עד ירכיה גורם לכך שהסביבה נראית כאילו כולה צבועה בארגמן גם כאשר הרוח נושפת בשיערה.
עורה היפה, שלבן כשלג, הוא עוצר נשימה.
יפיפייה.
זאת המילה היחידה שניתן לתאר אותה במילה אחת. זאת המילה היחידה שניתן לתאר אותה.
אני גם הוקסמתי מהיופי שלה והאווירה האצילית.
אני כה מוקסם על ידה על כדי כך שאני עוצר את מה שאני עושה בכל פעם שאני רואה אותה.
אבל לאחרונה, הדרך שבה אני רואה אותה השתנתה.
היא אכן יפיפייה. אבל היא יותר מדי יפה.
אני מתחיל לפחד קצת מיופייה ולפחד ממנה מעומק ליבי.
אני לא יודע למה אני מתחיל להרגיש ככה. אבל אני התחלתי להרגיש ככה מאז שיומה-צ'אן נעלמה.
ואז, עינה נעו. עינה הכחולות והחלקות ננעצו עלי.
—!
אני מרגיש כאילו היא תפסה את ליבי.
מה זאת ההרגשה הזו? זאת ההרגשה הזו כשמישהו נעלה יותר ממך עומד לפניך......
היא מכווצת את עינה הכחולות ונראה כאילו היא מחייכת.
היא מסתכלת עלי?
זה לא יכול להיות. אין לי שום חיבור אליה.
אז, אני פתאום נזכרתי משהו מהחלום שהיה לי.
בסוף החלום, היה אדם עם שיער ארגמן שדיבר איתי.
האדם שנראה עדין, אבל גם קר.
בעוד שאני משווה אותה לבין האדם שבחלום, היא כבר נעלמה משדה הראיה שלי.
חלק 4
"אני ברצינות רוצה למשש ציצים!"
אני מחבק את מטסודה שלא יכול להפסיק לבכות בעוד כולנו צופים בסרט האחרון של מרתון הפורנו ב-DVD.
אחרי שסיימנו ללמוד, התחלנו לראות פורנו במצב רוח טוב. היינו שמחים ונרגשים כשהתחלנו לראות פורנו ישר אחרי הבית ספר, אבל בעוד שצפינו ביותר פורנו, התחלנו להיכנס לדיכאון, בגלל השאלה של "למה אין לנו חברות?" נכנסה לדיונים שלנו. הרגשתי כאילו אני עוד שנייה הולך לבכות אחרי שדנו על זה.
מטסודה לא הפסיק לבכות כבר במשך 3 סרטים.
מוטוהאמה מנסה לשמור על קור רוח, אבל דמעות מתחילות לזלוג מעיניו מאחורי המשקפיים שלו.
חצי שעה לפני, מוטוהאמה אמר בקול נמוך "......התבקשתי לבוא לחלק האחורי של אולם הספורט על ידי ילדה..... זאת הפעם הראשונה שנשדדתי על ידי בת......", אז אפילו אני כמעט התחלתי לבכות אחרי ששמעתי את זה.
אני תוהה איך 3 נערים מדוכדכים שרואים פורנו נראים?
מובן מאליו שהתשובה היא 3 חבר'ה לא פופולריים.
לעזאזל עם זה. אני מרגיש שאני שונא את העולם הזה אחרי שעברה בי המחשבה שיש נערים בגילי שעושים סקס עם נערה עכשיו.
בעוד אני חושב על זה, הסרט האחרון הסתיים וכבר חשוך בחוץ.
כשהסתכלתי על השעון שלי, השעה הייתה כבר 10 בלילה. אני כבר אמרתי להורים שלי שאני אצל מטסודה, אבל הם ידאגו אם אני אשאר פה עוד ואני גם אאחר לבית הספר מחר.
"בכל מקרה, אני הולך."
אחרי שאמרתי את זה, כולנו נעמדנו והתחלנו לארוז.
"נתראה."
אחרי שהתפצלנו עם מטסודה בכניסה, מוטוהאמה ואני התחלנו ללכת לכיוון הבית.
"זה לילה יפה. בגלל שזה לילה טוב, זה נורמלי להרגיש כמו לצפות בפורנו."
מוטוהאמה התחיל לומר שטויות ודברים מוזרים בעודו מסתכל על השמיים באנחה גדולה.
הוא נראה מאוד מדוכא.
טוב, מחר כבר מוטוהאמה ומטסודה יתאוששו ויחזרו להיות נורמליים.
"נתראה מחר."
"כן, לילה טוב."
התפצלתי ממוטוהאמה בדרכי הביתה, אבל הוא לא נראה אנרגטי במיוחד כשהוא נפנף בידו אלי.
אני כנראה אשלח לו SMS אחר כך בשביל לעודד אותו.
כמה דקות חלפו מאז שהתפצלתי ממוטוהאמה.
אני הולך לכיוון הבית, אבל האנרגיה שזורמת בגופי מתגברת.
זה סימפטום של הדבר של "הצפת כוח בלילה".
כמו שחשבתי, יש על בטוח משהו לא תקין בגוף שלי.
זאת לא תופעה רגילה. הראיה שלי השתפרה ביחד עם חמשת החושים האחרים שלי.
העיניים שלי והאוזניים שלי הפכו לטובים במיוחד. אני אפילו יכול לשמוע שיחות של אנשים מבתים אחרים ולראות את הרחוב כולו אפילו אם עכשיו לילה.
זה מאוד מוזר בגלל שאני יכול אפילו לראות בברור במקומות שבהם אין פנסי רחוב!
זה מרגיש שהכוח הזה מתחיל להתחזק ולהתעצם בכל יום.
זה בגלל שהצמרמורת שאני מרגיש בכל גופי היא הדבר האמתי!
אני מרגיש שמישהו צופה בי כבר זמן מה והצמרמורת שאני מרגיש.
אני מרגיש אווירה מסתורית לפניי.
גופי רועד במידית. הרעד מתחיל לגבור.
זה אדם. יש אדם שלובש חליפה, נועץ בי מבט. הוא נועץ בי מבט בעיניים פראיות.
זה מרגיש כאילו הגוף שלי יקפא רק מלהסתכל על עיניו.
זה לא מה שקוראים לו כוונה להרוג?
אני בהחלט מרגיש עוינות ממנו. לא, זה משהו יותר מסוכן. זה בחלט כוונה להרוג!
האדם מתקרב, בשקט. הוא צועד לקראתי! אז הוא אחרי!
סוטה!? אדם מסוכן!? אני בצרות!?
זה רע! זה בגלל שהגוף שלי עדיין לא הפסיק לרעוד.
למה אני בכלל הייתי חייב להיתקל באדם מסוכן בדרכי הביתה!?
"זה נדיר. לפגוש מישהו כמוך במקום כזה."
......?
מה הוא אומר?
לא לא, זה לא מוזר אם אנשים מטורפים כמוהו מדברים שטויות.
אז הוא אחרי הכל אדם מסוכן!
הו שיט! מה אני אמור לעשות אם הוא יוציא סכין!?
אני לא יודע אומנות לחימה להגנה עצמית ואני בכלל לא השתתפתי בקרב!
א-אני יודע!
הכוח שלי שמופעל במהלך הלילה! זהו זה! אני יכול להשתמש בזה כדי לברוח מפה.
הלכתי אחורה ופתחתי מרחק בינינו.
האדם שמשחרר אווירה סוטה מתחיל לצעוד לכיווני.
"מנסה לברוח? מי המאסטר שלך? זה חייב להיות אדם עם דירוג נמוך מאוד או עם תחביב מאוד מוזר לבחור את המקום הזה בתור טרטוריה. אז, מי המאסטר שלך?"
אני אפילו לא יודע על מה אתה מדבר!
<צעד!>
אני מסתובב ומתחיל לרוץ ספרינט למקום שממנו באתי במלוא המהירות.
מהיר. אני מאוד מהיר. זה מוזר לי לומר את זה, אבל המהירות של הרגליים שלי במהלך הלילה היא מטורפת.
אני רק המשכתי לרוץ ובעודי עובר על רחובות שונים בלילה.
אני המשכתי לרוץ ולעבור ברחובות לא מוכרים.
לא איבדתי עוד את נשימתי. אני יכול להמשיך לרוץ. אם זה המקרה, אז אני ארוץ מהר כל כך עד שהוא לא יצליח לתפוס אותי!
אחרי בערך רבע שעה, הגעתי לתוך אזור פתוח.
—זה פארק.
הפסקתי לרוץ ובמקום זה התחלתי ללכת.
הלכתי לכיוון המזרקה בעודי מתנשף בכבדות.
אני הסתכלתי סביב הפארק מתחת למנורת הרחוב. משהו מרגיש לי מסתורי לגבי המקום הזה.
—אני מכיר את המקום הזה.
אני זוכר את הפארק הזה......
זה נכון. זה המקום האחרון שבו ביקרתי במהלך הדייט עם יומה-צ'אן!
בנאדם, איזה צירוף מקרים, או שאני צריך לקרוא לזה נס?
האם באתי לפה באופן לא מודע? זה לא יכול להיות......
<צמרמורת>
אני מרגיש צמרמורת על גבי.
משהו מאחורי...... זה מה שאני מרגיש.
אני מסתובב אחורה לאט ונוצה שחור נופלת מלפניי.
זה נוצה של עורב? לא, זה לא.
"אתה חושב שאני אתן לך לברוח? זה למה קשה להתמודד עם ישויות נחותות."
האדם שמופיע לפניי הוא אדם שלובש חליפה ויש לו בנוסף כנפיים שחורות שגדלות מגבו.
זה אותו אדם חשוד מלפני.
...מלאך? לא לא, זה לא סיפור אגדות, אז זה לא יכול להיות!?
זה קוספליי? זה נראה יותר מדי אמתי בשביל קוספליי. האם אלה כנפיים א-אמתיות? אין מצב!
"תגיד לי את השם של המאסטר שלך. זה מכשול להיות מוטרד מהסוג שלך. על זה, אנחנו.... רגע, האם אתה 'תועה'? אם אין לך מאסטר, אז זה מסביר את הבעת הפנים המודאגת שלך."
האדם החשוד ממלמל לעצמו. אל תמציא דברים!
המצב הוא רציני, אבל אני פתאום נזכרתי בתקרית שהייתה לי בחלום.
החלום היה על הדייט. בסוף של החלום, נהרגתי על ידי יומה-צ'אן בדיוק מול המזרקה.
כן, על ידי יומה-צ'אן שהיו לה כנפיים שחורות שגדלות לה מגבה.
ויש בחור עם כנפיים שחורות מולי.... זה לא הדבר שבו חלום הופך למציאות?
היי היי, איך בחורה כוסית הפכה לבחור!?
לא, זה לא חשוב! מה שחשוב הוא המצב בו אני נמצא כרגע!
אם זה הולך לפי אותו חלום, אז הדבר הבא שיקרה לי הוא—
"האמפ. אני לא מרגיש שום נוכחות של המאסטר שלך או של חבריך. אני גם לא רואה שום דבר שמנסה להסתיר את נוכחותו. ויש מעגל לא-קסם שמופיע כאן. על פי המצב הנוכחי, אתה 'תועה' אז זאת לא תהיה בעיה אם אני אהרוג אותך."
הבחור הזה שאמר דברים מפחידים הרים את ידו.
לא משנה איך אתם מסתכלים על זה, ידו מופנית אלי!
אני יכול לשמוע את הרעש. אני מכיר את התופעה הזו.
משהו שנראה כמו אור מתחיל להתאסף סביב ידו. חכו שנייה, הדבר הפנטזיה הזה אמור להישאר בחלום!
האור לובש צורה למשהו שמזכיר חנית.
חנית—
זאת חנית!
אני נדקרתי בבטן שלי על ידי הדבר הזה בחלום שלי ועברתי דרך גיהינום!
—אני הולך למות!
עד שהבנתי מה קורה, החנית כבר חדרה את הבטן שלי.
ואז משהו יוצא מהפה שלי.
<גואה.>[6] שטף דם יוצא מהפה שלי ומלווה בכאב עז.
זה כואב. זה כואב כל כך.
אני נופל על ברכיי, במקום. אני מרגיש את האיברים הפנימיים שלי עולים באש.
הכאב מתפשט דרך גופי וזה כואב כל כך שאני לא יכול לעמוד בזה.
כאבים עזים..... אני אפילו לא יכול להתחיל לתאר את הכאב הזה!
ניסיתי להוציא את החנית עם הידיים שלי, אבל הכאב התפשט לכיוון היד שלי ברגע שנגעתי בה. זה חם. זה חם מאוד. יש כוויות חום על המקומות שנגעתי בהם בחנית.
"גוווו..... אההה....."
אני מתחיל ליבב. זה כואב, זה כואב כל כך.
בגלל שהיד שלי נמצאת במצב הזה, האם החנית מבעירה את איבריי הפנימיים?
כשאני חשבתי ככה, הכאב גבר. אז ככה זה מרגיש כשאתה נשרף מבפנים?
הדמעות שלי לא מפסיקות לזלוג בגלל הכאב העז.
צעד, צעד. ואז נשמע קול צעדים שמתקרב אלי.
אני מסתכל למעלה והאדם המסתורי יוצר חנית נוספת בידו.
"זה חייב לכאוב. אור הוא רעל לישויות כמוך. להיפגע מאחת עלול לגרום לנזק קטלני. חשבתי שהחנית המוחלשת הזאת תספיק כדי להרוג אותך, אבל גופך יותר חזק ממה שחשבתי. אז, אני אפגע בך עם זה שוב. אבל הפעם הזאת, אני אשים יותר כוח בה. עכשיו אתה אבוד."
האם הוא מנסה לסיים אותי!? אני איהרג אם אני אפגע מהדבר הזה שוב!
בעודי חושב, אני מתחיל להסתכל אחורה על החלום שהיה לי.
ארגמן.
צבע הארגמן המבריק........
לא, אין מצב שהיא תעזור לי. זה היה חלום. אז זה גם חלום?
אם זה חלום, אז בבקשה תעזרי לי. אפילו אם זה חלום, אני לא רוצה להיות במצב הזה.
<היו>
כשחשבתי שאני שמעתי את הקול של הרוח, פיצוץ מופיע מולי.
כשאני מסתכל למעלה, עשן מגיע מכף היד של האדם ההוא. שטף דם זורם מידו.
"אל תעז לגעת בו."
אישה חולפת על פני.
שיער ארגמן. אני יכול להגיד מי זאת, אפילו אם אני רואה רק את גבה.
זה אותו אדם שראיתי בחלום שלי—
לא יכולתי לראות את פניה באותו חלום. אבל עכשיו אני בטוח שהיא אותו אדם מהחלום שלי.
"......שיער ארגמן...... את חייבת להיות האישה מהבית של גרמורי......."
האדם נועץ מבט באישה עם שיער הארגמן עם עיניים מלאות שנאה.
"שמי הוא ריאס גרמורי. מה שלומך, נפיל-סאן? אם אתה מנסה לפגוע בילד הזה, אני לא אתאפק."
ריאס גרמורי.
כן, היא התלמידה הבכירה בבית הספר שלי. היפה עם שיער הארגמן.
"....פופו. נו, נו. אז הבן הזה שייך לך. אז העיר הזאת היא חלק מהטריטוריה שלך. נו טוב. להיום, אני אתנצל. אבל אני מציע לך לא לתת למשרתים שלך ללכת לאיבוד. אנשים כמוני יכולים להרוג אותו בעודם הולכים."
"תודה על העצה. העיר הזאת תחת השגחתי. אז אם אתה תפריע בדרכי, אני לא אתאפק."
"אני אומר לך אותו דבר, היורשת של הבית של גרמורי. השם שלי הוא דונסיק. אני מקווה שלא ניפגש שוב."
האדם הניף את כנפיו השחורים וגופו התחיל לרחף ואז הוא התעופף בשמיים.
האדם נועץ מבט בריאס-סנפאי[7] ופעם בי ואז נעלם בשמיים. זה בטוח עכשיו.....?
אני מרגיש מעט הקלה, אבל עיניי מתחילות לראות מטושטש ואני מרגיש שאני מאבד את ההכרה שלי. העיניים שלי מטושטשות.
הא? זה לא אמור להיות רע? זה בהחלט רע, לא?
"ארה, אתה הולך להתעלף? זה בהחלט פצע קטלני. אני לא יכולה לעשות כלום. היי איפה הבית שלך—"
סנפאי דיברה אלי בעודי נופל למטה, אבל אני לא הצלחתי לשמוע כלום ממה שהיא אמרה.
ואז, איבדתי את ההכרה.
חלק 5
[......אני אהרוג אותך אם אתה לא תתעורר...... אתה תיחתך לחתיכות אם לא תתעורר]
כשהתעוררתי, זה היה כבר בוקר.
מה המשמעות של זה?
......האם היה לי שום פעם חלום רע?
זה חייב להיות חלום, אבל זה נראה יותר מדי מציאותי.
עכשיו אני פה, יושן על המיטה שלי . התעוררתי על ידי השעון המעורר בעל הקול החולני. נראה שאחרי הכל חלמתי.
בפעם הזאת, זאת לא הייתה יומה-צ'אן, אלא אדם מוזר שרדף אחרי. אבל לשניהם היו כנפיים שחורות . נערתי את הראש שלי.
תתאפס על עצמך, אני.[8] למה אני ממשיך לראות דברים כאלה בחלומות.
אם אני זוכר נכון, הלכתי לבית ספר אתמול כרגיל והכל היה כרגיל. אחרי הבית ספר הלכתי למטסודה והיה לי מרתון פורנו אתו ועם מוטוהאמה.
ואז חזרתי הביתה. בדרכי הביתה, הותקפתי על ידי אדם מוזר עם כנפיים—
ואז הבנתי באיזה מצב לא רגיל אני נמצא.
—אני ערום.
אין עלי כלום.
מה זה לעזאזל? אני אפילו לא לובש את התחתונים שלי!
אני ערום לגמרי!
אני לא זוכר את זה. אני לא זוכר שבאתי הביתה. האם אני מתחיל לאבד את הזיכרון בגיל כזה?
ממש אין לי תחביב כזה מוזר של לישון בעירום.
"......אנננ"
—!
שמעתי קול מעתיק.
ואז בזהירות הסתכלתי לידי.
".....שוו~שוו."
יש נערה עם שיער ארגמן לידי.
והיא ערומה....... עורה הלבן כשלג בהיר מדי לעיניי.
העור שלך נראה מאוד חלק וזה מאוד רע לעיניים שלי.
..........
לא משנה איך אתם מסתכלים על זה, זאת סנפאי. האיידולית של האקדמיה שלנו. השיער הארגמן שלה שמפוזר על הכרית נראה מאוד יפה.
ריאס גרמורי-סנפאי.
..........
הא? הא, הא?
תירגע, אני. הו כן, בזמנים כאלה זה טוב לספור מספרים ראשוניים כדי להירגע.
2, 3, 5, 7, 11, 13, 17, 19, 23......
דאאאאא!!
אני לא יכול! אני לא יכול להירגע!
למה אני יושן עם ריאס-סנפאי!?
מה קרה!? מה קרה!?
לא, מה אני עשיתי!? אני עשיתי משהו!?
אני לא זוכר! אני לא זוכר שום דבר!
למה!? אני חייב לזכור מה עשיתי! לא! למה אני נמצא במצב הזה!?
עשיתי סקס עם סנפאי!?
אה? האם ככה אנשים מאבדים את הבתולים!?
בלתי אפשרי! זה בלתי אפשרי!
תזכור, אני! תנסה לזכור זיכרונות יקרים, אני!
מה אני עשיתי!? אילו דברים אני יכולתי לעשות!?
הראש שלי עומד להתפוצץ בגלל שאני מבולבל, אבל אני נדחק לפינה ברגע הבא.
"איסי! תתעורר! זה הזמן לבית ספר!"
"אוקה-סאן, איסי נמצא עדיין בחדר שלו?"[9]
"אוטו-סאן, נעליים שלו בכניסה אז הוא בא הביתה. וואי! להישאר בבית של חבר כל כך מאוחר! נוסף על כך שהוא מאחר לבית ספר! אני לא אסלח לו!" [10]
אני יכול אפילו לשמוע מפה את השיחה בין ההורים שלי בקומה הראשונה.
ואז זה לווה בצעדים במדרגות. הצעדים נגררו בקול של כעס. זה שונה מהצעדים הרגילים שלה.
אמא בדרך!
רגע! חכו שנייה!
אם היא תראה את המצב הזה, זה יהיה רע מאוד!
"רגע! אני כבר ער! אני קם עכשיו!"
"אוי! אני לא אסלח לך יותר! אנחנו צריכים לדבר על זה!"
אמא מעוצבנת!
היא מגיעה! אמא מגיעה לחדר שלי!
אין מצב שאני אתן לה לראות את המצב שאי נמצא בו!
"אננ...... עכשיו בוקר?"
—!?
סנפאי מנגבת את עיניה לצדי!
היא התעוררה! היא התעוררה!
<תפסתי אותך!>
הדלת נפרצה. באותו הזמן סנפאי הרימה את גופה העליון.
העיניים שלי והעיניים של אמא שלי נפגשו. היא נראית כועסת. היא נראית מאוד כועסת!
"בוקר טוב."
סנפאי מברכת את אמא שלי בחיוך.
עיניה של אמא עברו להסתכל על סנפאי . ואז, הפנים של אמא קפאו. היא הזיזה את עינה אלי שוב פעם.
אני נמנעתי מקשר עין.
"......תתכונן במהירות."
קולה נשמע כמו קול מכונה, והיא סוגרת את הדלת באיטיות.
באותו הרגע, שמעתי רעש חזק מרגליה היורדים במדרגות.
"או, או, או, או, אוווווו! אוטו-סאן!"
"מה קרה אוקה-סאן? את נראית כאילו ראית רוח עכשיו? איסי עשה משהו סוטה שוב פעם בבוקר?"
"ססססססססס, סקססססססס!! איסי עשה~! עם זרה~!!"
"—!? או-אוקה-סאן!? אוקה-סאן, מה קרה!?"
"בינלאומי~! איסי עשה!!"
"אוקה-סאן!? אוקה-סאן! תירגעי!! אוקה-סאאאן!"
אני רק יכולתי לכסות את פניי עם שתי ידיי.
זה קל מאוד לדמיין מה קורה למטה.
איך זה יכול לקרות? בהחלט יהיה דיון משפחתי אחרי זה!
באיזה תירוץ אני יכול להשתמש כדי להסביר את המצב הנוכחי שאני נמצא בו!?
"המשפחה שלך מלאת חיים בבוקר."
סנפאי קמה מהמיטה שלי והלכה לקחת את המדים שלה מהשולחן שלי.
סנפאי ערומה. הגוף הערום של נערה יפה.
......אממממ, את יודעת שאני יכו לראות הרבה דברים........
ירכיה הקטנות. רגליה הלבנות והארוכות. התחת שמעוצב בצורה יפה.
והציצים[11] שלה שהם די עצומים......
אני יכול אפילו לראות את הפטמות שלה בברור!
למה את לא מסתירה אותם!? למה את לא מראה שום סימן להסתיר אותם!?
אם הייתה לי היכולת של מוטוהאמה, "גשש שלושת הגדלים", יכולתי בקלות לדעת את ממדי גופה במדויק.
עכשיו, אני מתחרט שאין לי את היכולת הזו.
אני יודע דבר אחד. ראיתי הרבה נשים ערומות במגזינים וסרטים, אבל היופי של הגוף של סנפאי הוא נעלה יותר מהן.
איך אני אמור להגיד את זה? אומנות? גוף עם צורה ועיקולים מושלמים. זה נראה כמו אחד מהציורי גוף העירום או פסל שנראה במוזיאון.
מושלם. הדבר היחיד שאני יכול להגיד הוא ש-"היופי עדיין היה מדהים אחרי שהיא הורידה את בגדיה".
אבל לבהות בה גורם לי להרגיש רע.
אני לא יכול להיות סוטה מושלם.
"ס-סנפאי!"
אני חייב להגיד את זה.
"מה זה?"
"צ-ציצים...... אני יכול לראות הכל!"
אמרתי את זה בעודי מסיר מבט ממנה. אני רוצה לראות את זה, אבל זהו זה. אני חייב לעמוד בזה.
"אם אתה רוצה לראות אותם, אז לך על זה."
סנפאי אומרת את זה בהעזה תוך כדי שהיא מתלבשת. היא מחייכת.
—!!
מילים יפניות כאלו קיימות!?
שוק חשמלי עבר בכל גופי!
דמעות נופלות מעיניי בגלל הביטויים שאתה אף פעם לא יכול ללמוד בבית הספר.
אני נפעם לנוכח הביטוי היפה.
"הבטן שלך בסדר?"
סנפאי שואלת אותי.
בטן?
אני נגעתי בבטן שלי בעודי צופה בסנפאי מתלבשת.
"אתה נדקרת אתמול."
—!
עם הדברים הללו, הייתי ערני לחלוטין.
......זה נכון, נדקרתי אתמול על ידי בחור עם כנפיים בפארק.
נדקרתי על ידי חנית שנראתה כאילו היא עשויה מאור.
אבל אין שום סימנים שנשארו על הבטן שלי. אני בטוח שהיה שם חור........ זה לא פצע שנרפא תוך יום. כל כך הרבה דם יצא משם.
זה לא היה חלום? או שזה היה חלום?
"אגב, מה שקרה אתמול לא היה חלום."
......סנפאי אומרת את זה כאילו היא קראה את מחשבותיי.
"א-אני הייתי בטוח שנפצעתי....."
"ריפאתי אותו. הפצע קטלני, אבל הודות לגופך החזק, היה אפשר לרפות על ידי הכוח שלי בלילה. אני שיתפתי כמה מהכוחות שטניים שלי אתך על ידי כך שחיבקתי אותך בעירום. אני יכולתי לעשות את זה כי אנחנו מאותו השבט."
מה....... היא אומרת?
הא? חיבקה אותי בעוד ששנינו עירומים?
.........
אהההההההההה!
רגע, זה אומר ש........!
"זה בסדר, בגלל שאני עדיין בתולה."
היא אומרת את זה כאילו קראה שוב פעם את מחשבותיי.
אה, אז זה ככה. מסיבה מסוימת, הוקל לי.
צריך להיות מוקל לי?
"אל תעשה פרצוף מוזר. העולם הזה מוקף בדברים מסתוריים שאתה יכול לדמיין."
סנפאי מתקרבת אלי בעודה בתחתונים. היא מתחילה לטפוח על הלחי שלי עם חיוך.
הפנים שלי נהפכו להיות אדומות. אני לא יכול לעשות עם זה כלום בגלל שיפיפה כמוה עושה לי את זה.
"אני ריאס גרמורי. אני שדה."
—-שדה?
הא? זאת בדיחה? אני לא כל כך בטוח......
"ואני המאסטר שלך. נעים להכיר אותך, היודו איסיי-קון. אני יכולה לקרוא לך איסי?"
......אבל החיוך השטני שלה נראה אמתי.
חלק 6
"איטדקימסאסו."[12]
לסבא שלי בגן העדן.
עכשיו, בבית שלנו, יפיפייה שותה מרק מיסו לידי.
"זה טעים מאוד, אוקה-סאמה."
"כ-כן. ת-תודה רבה לך."
לשני ההורים שלי שיושבים לאורך ממני יש הבה מוזרה על פניהם.
סבא, אין אני יכול לתקן את האווירה המוזרה?
זאת הפעם הראשון שאני אוכל ארוחת בוקר באוויר מוזר ואני לא בטוח מה לעשות במצב הזה.
"איסי, זאת ארוחה שאוקה-סאמה עשתה. תאכל."
סנפאי אומרת באלגנטיות. היא מתנהג כמו אחות גדולה.
"כ-כן!"
עניתי במהירות והתחלתי לזרוק אוכל לפה שלי.
"אל תאכל בגסות רוח. תאכל לאט כדי שתוכל לטעום את האוכל. זה אוכל יקר שאוקה-סאמה הכינה בשבילנו."
סנפאי מנגבת את הפה שלי עם הממחטה שלה.
מה זה? באיזה מצב אני נמצא?
"א-איסי......."
אבא דיבר אלי בקול רועד.
אתה נראה מעט עצבני אבא. גם אני.
"מ-מאיפה הגברת הזאת הגיעה?"
אחרי ששמעה את זה, סנפאי הניחה את הצ'ופסטיקס שלה ומרכינה את ראשה.
"אוי, אני מתנצלת שלא הצגתי את עצמי...... הבאתי בושה לבית של גרמורי. אנא הרשו לי להציג את עצמי. אוקה-סאמה ואוטו-סאמה, שמי הוא ריס גרמורי. אני לומדת באותה אקדמיה כמו היודו איסיי-קון. נעים מאוד להכיר את כולכם."[13]
סנפאי מחייכת. אבא מגיב עם פרצוף מוזר.
"ה-האמנם..... ז-זה מדהים. חהחהחה! האם את ממדינה זרה? היפנית שלך טוב מאוד."
"כן, בגלל העבודה של אבי, אני גרה ביפן כבר הרבה זמן."
הו. נראה שאבא משוכנע.
אבל נראה שאמא, שיושבת לידו, לא.
"האם ריאס...... -סאן נכון?"
"כן, אוקה-סאמה."
"איזו מערכת יחסים יש לך עם איסי?"
—!
זאת שאלה טובה, זה יכול לענות על כל המצב מקודם.
אמא סקרנית לגבי התשובה, אבל סנפאי ממשיכה לחייך.
"אנחנו רק בכירה וצעיר שקרובים אחד לשני, אוקה-סאמה."
"זה שקר!"
אמא דוחה את התשובה במידיות.
כמובן שהיא תדחה. התירוץ הזה לא יעבוד, סנפאי. בגלל שהיא ראתה את המצב ההוא, התירוץ הזה לא יעבוד!
"בג-, בג-, בגגגגגגלל! על המיטה!"
"איסי אמר שיש לו סיוטים, אז ישנתי איתו."
"רק ישנתם ביחד!? ש-שניכם הייתם ערומים!"
"כיום, אנשים ישנים ערומים כשהם ישנים ביחד, אוקה-סאמה."
זה שקר גדול. את מדהימה, סנפאי.
אבל אמא משתתקת למיליה.
"ה-האמנם.......? אז לאחרונה אנשים ישנים עירומים ביחד."
אוקה-סאמה!? זה בסדר!? את בסדר עם זה!?
ואז הבנתי שהעיניים של אמא נראות מוזרות. הן נראות ריקות, כאילו הן אחוזות דיבוק על ידי משהו.
אחרי זה סנפאי לחשה לי באופן.
"......אני מצטערת. זה נראה שהמצב היה הופך לבעייתי, אז השתמשתי בכוח שלי."
כוח?
ואז נזכרתי מה היא אמרה מקודם.
—אני שדה.
......שדה. אז זה גם בגלל הכוח של השד?
סנפאי חוזרת לאכול את ארוחת הבוקר שלה. כשאני בדקתי, לאבא גם היו עיניים חלולות. האם היא השתמשה בכוח שלה עליו גם......?
שדה.
מה קורה פה?
חלק 7
הליכת בוקר לבית הספר.
אני הולך לבית הספר, אבל עוברים עלי זמנים קשים בגלל הדרך שבה תלמידים אחרים מסתכלים עלי.
אני לא יכול לעשות עם זה כלום.
לידי נמצאת האיידולית של בית הספר - גרמורי-סנפאי.
ואני הולך כמו המשרת שלה בגלל שאני נושא את התיק שלה.
"למה מישהו כמוהו....."
"למה מישהו גס רוח כמוהו נמצא ליד ריאס-אונהסאמה......"[14]
אני יכול לשמוע את הצרחות הן מצד הבנים והן מצד הבנות מכל כיוון אפשרי.
היו כמה תלמידים שהתעלפו מהשוק.
זה כזה רע!? זה בשבילי שאני הולך לצד ספנאי?
אנחנו הולכים דרך השער של בית הספר ואני מתפצל מסנפאי בכניסה.
"אני אשלח מישהו להשיג אותך. בוא ניפגש שוב."
היא אומרת את זה בעודה מחייכת.
לשלוח מישהו? למה היא מתכוונת?
אני עוד לא בטוח, אבל אני הולכתי לכיוון הכיתה.
כשפתחתי את הדלת, כולם בהו בי.
טוב, זה נורמלי, כיוון שהייתי עם ריאס-סנפאי.
<בנאג!>
מישהו פגע בי בראש מאחורי. כשהסתובבתי, מטסודה עמד שם. מוטוהאמה היה מאחורי מטסודה.
"תביא לי הסבר!"
מטסודה צעק בעודו בוכה. מההבעה שלו, אני יכול לנחש מה הוא רצה להגיד.
"עד אתמול, היינו חברי 'הברית הלא-פופולריים'!"
"איסי, קודם כל תסביר לנו. מה קרה אחרי שהתפצלנו?"
שלא כמו מטסודה שפחד, מוטוהאמה התנהג ברוגע בעודו מתקן את משקפיו, למרות שעיניו חדות מאוד. שניכם מפחידים אותי.
אבל אני צחקתי ואז שאלתי אותם בקול מלא ביטחון!
"חבר'ה, ראיתם פעם ציצים אמתיים?"
עם המשפט הזה, שניהם רעדו מפחד.
חלק 8
אחרי הלימודים.
"היי, מה נשמע?"
אני הסתכלתי על התלמיד שבא אלי, דרך עיני העצומות למחצה.
הבחור שמולי הוא הנסיך "החתיך" מספר אחד, קיבה יוטו.[15]
הוא כבש את לב הבנות של בית הספר שלנו עם החיוך שלו. דרך אגב, הוא באותה שנה כמוני, למרות ששנינו מכיתות שונות.
אתם יכולים לשמוע בנות זועקות משמחה מהכיתה ומהמסדרון. תסתמו. זה כל כך רועש כאן.
"אז איזה עסק יש לך פה?"
הגבתי לו בטון מבוטל, אבל קיבה הגיב בלי לשבור את החיוך שלו.
"אני באתי לפה בהוראת ריאס גרמורי-סנפאי."
—!
עם ההצהרה הזו, אני במידית הבנתי למה הוא פה.
אני רואה, אז הוא האדם שסנפאי אמרה לי שתשלח.
"......בסדר בסדר, אז מה אתה רוצה שאני יעשה?"
"אני רוצה שתבוא אחרי."
לא!!
הפעם הזאת הבנות צרחו.
"לא, בשביל היודה וקיבה-קון ללכת זה לצד זה!"
"אתה תידבק קיבה-קון!"
"אני לא אסכים לזוג של קיבה-קון×היודו!"
"לא, אולי זה זוג של היודו×קיבה-קון!?"
הן אומרות שטויות מוזרות.
סתמו כבר. ברצינות סתמו.
"אה, בסדר."
הסכמתי לבוא אחריו.
אני אומר את זה מראש. אני שונא בחורים שנראים טוב.
הלכתי אחרי קיבה, שכבר הולך מלפני.
"ה-היי, איסי!"
מטסודה צועק את שמי.
"אל תדאג, חבר. אני לא הולך לריב."
זה נכון, אתה לא צריך לדאוג לי, חבר.
"מה אתה עומד לעשות עם ה-DVD הזה, 'אני, התוקף ואודון'!?"[16]
מטסודה אומר את זה בקול בעוד הוא מחזיק את ה-DVD גבוה.
ואז הסתכלתי מבעד לחלון.
עקבתי אחרי קיבה והמקום אליו הגענו בסופו של דבר הוא החלק האחורי של בניין בית הספר.
במקום הזה, שמוקף על ידי עצים, יש בניין שנקרא "בניין בית הספר הישן".
ככל הנראה, הוא שומש לפני שנים רבות ואין סימן לאנשים כאן. זה כזה מצמרר שזה נמצא ברשימת ה-"7 פלאי בית הספר"
הבניין נראה מאוד ישן ועשוי מעץ, אבל אין שום חלונות שבורים וקשה להגיד אם יש חלק שבור מהמראה שלו.
הוא ישן, אבל לא כל כך רע.
"הנשיאה פה"[17]
קיבה אומר.
הנשיאה?
הוא מדבר על סנפאי? הא? נשיאה?
סנפאי נמצאת באיזשהו מועדון ספציפי? זה אומר שהוא גם כן חלק מהמועדון?
זה מתחיל להיות אפילו יותר מסתורי. הוא נו, כל עוד אני אלך אחרי הבחור, אני אפגוש את סנפאי.
נכנסו לבניין גבוה בעל 2 קומות ועלינו במדרגות למעלה. הלכו לעומק הבניין.
אפילו המסדרונות נראים נקיים. זה נראה כאילו שגם החדרים שלא נמצאים בשימוש נקיים מכל אבק.
כשאתם חושבים על בניינים ישנים, אתם מצפים שהוא יהיה מלא חרקים, קורי עכביש ואבק, אבל עדיין לא ראיתי אף אחד מהדברים האלו.
אז הם בטחים מנקים את הבניין לעיתים קרובות.
בעוד שחשבתי על דברים כאלו, נראה שהגענו ליעד שלנו. קיבה עצר מול כיתה מסוימת.
הייתי נפעם על ידי השלט על הדלת שאומר—
[מועדון החקר הנסתר]
מועדון החקר הנסתר!?
רק מקראת השם מוביל אותי לתהייה. אני לא אומר שהשם של המועדון נשמע מוזר.
אבל לחשוב שריאס-סנפאי היא חברה במועדון החקר הנסתר זה......
"הנשיאה, הבאתי אותו."
קיבה מחכה לאישור דרך הדלת מעץ. סנפאי משיבה לו בתגובה.
"כן, כנסו."
נראה שסנפאי נמצאת בפנים.
קיבה פותח את הדלת ואני המום כשהלכתי אחריו לתוך החדר.
יש סמלים מוזרים ומילים בכל אזור בכיתה.
הרצפה. הקירות והתקרה. כולם מצופים בסמלים מוזרים.
והבולט ביותר הוא עיגול שמצויר באמצע הכיתה.
זה נראה כמו מעגל-קסם שלוקח את רוב המקום בכיתה.
אני מרגיש משהו מצמרר ומוזר ממנו.
יש כמה ספות ושולחנות בחדר.
הממ? יש מישהו שיושב על אחת הספות. זאת ילדה עם מבנה גוף קטן......
אני מכיר אותה. אני מכיר את הילדה הזאת!
זאת הילדה מהשנה הראשונה, טואוג'ואו קונאקו-צ'אן![18] היא מהשנה הראשונה,[19] אבל היא נראית כמו תלמידה מהיסודי בגלל הפנים הילדותיות ומבנה הגוף הקטן שלה! היא די פופולרי בקרב קבוצות מסוימות של בנים. היא פופולרית גם בקרב הבנות ומחשיבים אותה לקמע על היותה חמודה. היא אוכלת יוקאן בשקט.[20] יש לה תמיד הבעת פנים ישנונית.
אם אני זוכר נכון, נאמר שהיא גם "מאוד" חסרת רגש.
היא הבינה שנכנסו לחדר והעיניים שלנו נפגשו.
"זה היודו איסיי-קון."
אחר כך קיבה הציג אותי בפניה. טואוג'ואו קונאקו-צ'אן מרכינה את ראשה.
"אה, נעים להכיר אותך."
אני גם כן מרכין את ראשי. אחרי הברכות, היא המשיכה לאכול את היוקאן שלה.
הממ. זה בדיוק כמו בשמועה. אולי היא ילדה שלא מדברת הרבה.
<שה->
זה הצליל של מים זורמים שמגיעים מאחורי החדר. האם זה הקול של מקלחת?
ואז הבנתי שיש ולון מקלחת באחורי החדר. יש גם צל בווילון.
זה הצל של נערה. יש נערה שמתקלחת.
הא!? מקלחת!?
הכיתה הזאת מגיעה עם מקלחת!?
<קיו>
ואז הקול של המקלחת פסק.
"הנשיאה, קחי את זה."
הא? יש מישהו אחר לידה?
שמעתי קול של ילדה שלא שייך לסנפאי.
"תודה לך, אקנו."
נראה שסנפאי מחליפה את בגדיה מאחורי הווילון.
אני מתחיל להסמיק אחרי שנזכרתי מה קרה הבוקר.
סנפאי, יש לך בהחלט גוף מדהים. נראה שאני לא אצטרך פורנו לזמן מה.
"......איזה פרצוף סוטה."
מישהו ממלמל. כשהסתכלתי לכיוון ממנו בקע הקול, זאת הייתה טואוג'ואו קונאקו-צ'אן.
אני הסתכלתי עליה, אבל תלמידת השנה הראשונה רק אכלה יוקאן.
......האמנם. אז יש לי פרצוף סוטה. אז אני מצטער.
<ג'יאה->
הווילון נפתח. האחת שעומדת שם זאת סנפאי במדים שלה.[21]
היא נראית מפתה כששיערה רטוב. היא מסתכלת עלי ואז מחייכת.
"אני מצטערת. לא יכולתי להתקלח אתמול כי נשארתי אצלך, אז התקלחתי עכשיו."
אה, אז זה ככה?
אבל מה שמציק לי זה שיש מקלחת בחדר הזה.
ואז אני מסתכל מאחורי סנפאי.
יש מישהו מאחוריה....... אתם רציניים!
אני כה המום שאיבדתי את המילים מהפה.
שיער שחור מעוצב בקוקו! הקוקו, שנאמר שהוא כמעט נכחד! האדם שנאמר עליו שהוא האדם האחרון עם קוקו בבית ספר שלנו!
הפנים היפות הללו, שמחייכות תמיד! האדם עם האווירה היפנית! האחת שמכונה ימאטו נדשיקו[22] למרות שהיא רק תלמידה והיא גם אחת מהאיידוליות של בית הספר שלנו, הימג'ימה אקנו-סנפאי![23]
האישה שחוץ מריאס היא אחת מה-"שתי האונה-סאמה הגדולות".
האישה שהיא האידיאלית הן מבחינת הבנים והן מבחינת הבנות בבית הספר!
"ארה ארה. שלום, קוראים לי הימג'ימה אקנו. שמחה להכיר אותך."
היא הציגה את עצמה בנימוס עם חיול. קולה נשמע מקסים.
"א-או. קוראים לי היודו איסיי. נ-נעים להכיר אותך גם!"
אפילו שאני עצבני, ביכרתי אותה.
לאחר שריאס-סנפאי מאשר שסיימנו את ההיכרות אחד עם השני, היא התחילה לדבר.
"נראה שכולם פה. היודו איסיי-קון. לא, תן לי לקרוא לך איסי."
"כ-כן."
"אנחנו, מועדון החקר הנסתר מברכים אותך."
"אה, אה כן."
"בתור שד."
—!
אבא ואמא. נראה שאני נכנסתי למשהו גדול.
"הנה התה שלך."
"אה, תודה רבה."
אני יושב על ספה והימג'ימה-סנפאי מתחילה לצחוק באושר על ידי האמירה "אופופו"
קיבה, קנאקו-צ'אן, ריאס -סנפאי ואני יושבים בספות סביב השולחן.
"אקנו, שבי שם גם."
"כן, הנשיאה."
הימג'ימה-סנפאי יושבת ליד ריאס-סנפאי.
ואז כולם התחילו להסתכל עלי.
מה יש...... אני מתחיל להיות עצבני אם כולם מסתכלים עלי במקום קטן שכזה.......
ואז ריאס-סנפאי מדברת.
"אני אגיע לנקודה עכשיו. כולנו שדים."
א-את בהחלט הגעת לנקודה במידית.
"ההבעה שלך אומרת שאתה לא מאמין למה שאני אומרת. טוב, אני לא יכולה לעשות עם זה כלום. אתה ראית את האדם עם הכנפיים השחורות אתמול, נכון?"
היא צודקת.
אם זה לא היה חלום, אז באמת ראיתי את זה.
"זה נפיל. הם מלאכים לשעבר ששירתו את אלוהים, אבל התחילו ליפול לגיהינום בגלל הכוונות הרשעות שלהם. הם האויב שלנו, של השדים."
אז עכשיו אנחנו מדברים על נפילים.
נראה שאנחנו נכנסים לז'אנר הפנטזיה.
"אנחנו, השדים, היינו במלחמה על הנפילים מאז ימי קדם. אנחנו נלחמנו על השליטה בעולם התחתון, שידוע גם כגיהינום בעולם בני האדם. העולם התחתון מפוצל ל-2 אזורים, אחד בשביל השדים ואחד בשביל הנפילים. השדים יוצרים חוזים עם בני אדם ומקבלים את ההקרבות שלהם ובכך מגדילים את כוחם. הנפילים מצד שני שולטים על בני אדם כדי לחסל שדים. בנקודה הזאת המלאכים באים להרוס את שתי הגזעים בהוראת אלוהים, שיצר את שלושת הכוחות. זה נמשך כבר מאז ימי קדם."
"לא לא, סנפאי. סיפור מהסוג הזה קשה להבין לתלמיד נורמלי כמוני. זה מה שחברי מועדון החקר הנסתר עושים?"
אז השיחה הזאת הייתה על פעילות המועדון.
"מועדון החקר הנסתר זה רק הסווה. זה התחביב שלי. מה שזה באמת זה מקום מפגשים לנו, לשדים."
......רגע, זה חלק מפעילות המועדון נכון?
"—אמנו יומה"
ברגע ששמעתי את השם הזה, פתחתי את עיניי בהלם.
מאיפה היא שמעה את השם הזה?
"ביום ההוא, אתה היית בדייט עם אמנו יומה, נכון?"
"......אם אתם עובדים עלי, אתם בבקשה יכולים להפסיק עכשיו? אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו פה."
קיימת נימת כעס בקול שלי.
זה בגלל שעכשיו הנושא הוא כמו טאבו בשבילי.
כשדיברו על זה לפני, אף אחד לא האמין לי ואף אחד לא זכר אותה.
כולם אמרו שזה בטח היה חלום. שזאת הייתה סתם הזיה שלי. אף אחד לא האמין ואף אחד לא זכר את קיומה.
אני לא יודע ממי היא שמעה את הסיפור, אבל אני לא אקבל את זה אם היא תגיד שהכל נסתר. במקום זה, אני אכעס.
"היא קיימת, על בטוח."
ריאס-סנפאי אומרת את זה בברור.
"נו, נראה שהיא ניסתה למחוק את כל הראיות מסביבך."
ריאס-סנפאי לוחץ על האצבע שלה והימג'ימה-סנפאי מוציאה תמונה.
אני חסר מילים אחרי שאיתי מי נמצא בתמונה.
"זאת היא, נכון? אמנו יומה-צ'אן."
כן, האדם בתמונה היא החברה שלי שאני לא הצלחתי למצוא בשום מקום.
צילמתי תמונות שלה בטלפון שלי אבל הן נעלמו.
התמונה הייתה תמונה ברורה שלה והיו לה כנפיים שחורות שגודלות מגבה.
"הנערה הזו היא..... לא, זה נפיל. היא מאותו הסוג כמו האחד שתקף אותך אתמול בלילה."
......נפילה? יומה-צ'אן היא נפילה?
ריאס-סנפאי ממשיכה.
"הנפילה הזאת באה במגע איתך בשביל להשלים משימה מסויימת. אחרי שהיא השלימה אותה, היא נפטרה מכל תיעוד וראיה חוץ ממנה."
"מטרה?"
"כן. להרוג אותך."
—!
מ-מה לעזאזל!!
"ל-למה היא הייתה חייבת להרוג אותי!?"
"תירגע, איסי. לא היה ניתן לעשות כלום...... לא, היית פשוט חסר מזל. יש בעלים שלא נהרגים......."
"למה את מתכוונת, חסר מזל!"
האם היא אומרת שאני הייתי חסר מזל שנהרגתי על ידי יומה-צ'אן באותו היום!?
הא.........?
נהרגתי? אבל אני עדיין חי? אני עדיין פה כמו קודם.
"ביום ההוא, יצאת לדייט איתה ואז הלכתם לפארק, היכן שהיא הרגה אותך עם חנית של אור."
"אבל אני עדיין חי! יותר מזה, למה אני הייתי המטרה!?"
כן. אין שום סיבה שאני אהיה המטרה שלה.
למה אני צריך להיות המטרה של נפילים!?
"הסיבה שהיא התקרבה אליך היא בגלל שהיא רצתה לבדוק אם יש משהו מסוכן בתוכך. היא בטח קיבלה תגובה חלשה מזה. זה למה היא לקחה את הזמן לבדוק אותך ואז היא אישרה את זה. שאתה היית אדם בעל ציוד קדוש—"
ציוד קדוש—
שמעתי את המושג הזה כבר פעם.
—סליחה. אתה היית איום עלינו, אז החלטנו להיפטר ממך מוקדם. אם אתה רוצה לנטור טינה, אז תשנא את אלוהים ששם ציוד קדוש בתוכך.
זה מה שיומה-צ'אן אמרה לי בפעם ההיא.
אז יש ציוד קדוש בתוך הגוף שלי......?
ואז קיבה דיבר.
"ציוד קדוש הוא כוח בלתי רגיל שמוענק לבני אדם מסויימים. לדוגמה, לרוב האנשים ששמם נחתם בספר ההיסטוריה, נאמר עליהם שהם היו בעלי ציוד קדוש. הם השתמש בכוח של הציוד הקדוש כדי לחתום את שמם בהיסטוריה."
"אישית, יש אנשים בעלי ציוד קדוש בתוך הגוף שלהם. אתה יודע את האנשים שמשחקים תפקיד חשוב בעולם? רוב האנשים האלו הם בעלי ציוד קדוש."
הימג'ימה-סנפאי המשיכה את דבריו של קיבה.
ריאס-סנפאי ממשיכה להסביר.
"לרוב הציודים הקדושים יש פונקציות שרק ניתנות לשימשו בחברת בני האדם. אבל יש ציודים קדושים יוצאים מין הכלל שמהווים איום עלינו, השדים ועל הנפילים. איסי, הרם את ידך."
אה? אני צריך להרים את היד שלי? למה?
"תעשה את זה מהר."
ריאס-סנפאי גוערת בי לעשות את זה.
אז הרמתי את היד השמאלית שלי.
"עצום את עיניך ותחשוב על הדבר הכי חזק שאתה יכול לחשוב עליו."
"הי-ישות הכי חזקה...........? סון גוקו מדרגון בול..........?"[24]
"אז תדמיין את זה ותדמיין את אותו אדם בתנוחה מסויימת שבה הוא נראה הכי חזק."
"..........."
אני דימיינתי את גוקו כשהוא יורה קמאהמאה.
זה בסדר?
"תנמיך את היד שלך לאט ותעמוד."
אני קמתי מהספה והורדתי את היד שלי.
"עכשיו תדגים את התנוחה של האדם הזה. אתה חייב לדמיין את זה חזק, בסדר? אתה לא יכול להתאפק."
שיט.
יש אנשים מסביבי ואני חייב להעתיק את גוקו עושה קמאהמאה בגיל הזה!?
אני מתבייש מדי בשביל לעשות את זה!
"תמהר ותעשה את זה."
ריאס-סנפאי גוערת בי שוב.
אויי! אתם לא רציניים! אני ברצינות חייב לעשות את זה!?
שיט! אז תראו! זאת הפעם הראשונה והאחרונה שהיודו איסיי עושה קמאהמאה!
"קמאהמאה!"
אני אמרתי את זה בעוד שידיי הפתוחות דבוקות זו לזו ודחפתי קדימה בגובה החזה. זאת תנוחת הקמאהמאה.
"עכשיו, פתח את עיניך. במקום כזה שמלא בכוחות שטניים, הציוד הקדוש יופיע בקלות רבה יותר."
אני פתחתי את העיניים שלי בדיוק כמו שריאס-סנפאי אמרה לי.
<פלאש!>
היד השמאלית שלי זהרה.
מהההה!?
מה זה!? מה זה!?
אני יכול עכשיו להוציא קמאהמאה!?
האור מתחיל לקבל צורה והוא מכסה את היד השמאלית שלי.
אחרי שהאור נעלם, הזרוע השמאלית שלי מכוסה בכפפה אדומה.
היא מצויידת באובייקט זוהר. זה נראה מאוד עדין ופריט קוספליי מציאותי.
לחלק שמכסה את אחורי היד שלי יש אובייקט דמוי פנינה שמוטבע בו.
האמת, זה נראה כמו תכשיט במקום סתם פנינה.
"מה זה לעזאזל!!?"
צעקתי, בעודי המום.
ברור! מה זה!? אני חשבתי שעשיתי קמאהמאה, אבל במקום קיבלתי חפץ על היד שלי שנראה כמו משהו שגיבור הנשין ישתמש!
אווה, מה זה!?
"זה ציוד קדוש והוא שייך לך. ברגע שהוא מופיע לראשונה, אתה יכול להשתמש בו בכל מקום ובכל זמן שתחפוץ."
—!
הכפפה האדומה הזאת היא ציוד קדוש.........?
אההה...........
אני עדיין לא מאמין. יריתי קמאהמאה ואני........ אני.......
"הנפילה, אמנו יומה, ראתה את הציוד הקדוש שלך בתור איום ולכן היא הרגה אותך."
......אז הדבר לגבי יומה-'צאן והציוד הקדוש הוא אמתי.
אז החלק שבו נהרגתי היה גם אמתי.......?
אז איך אני חי?
"אתה קראת לי כשגססת למוות. זומנתי דרך הנייר הזה."
ריאס-סנפאי מוציאה עלון בודד.
אני מכיר את העלון הזה.
כשחיכיתי ליומה-צ'אן בנקודה המפגש, אחד מהאנשים שמחלק עלונים נתן לי אחד כזה.
זה עלון עם מעגל קסם מוזר ושכתוב עליו המשפט: "אנחנו נגשים את משאלתך!"
כשהסתכלתי עליו טוב, מעגל הקסם שמצויר על העלון זהה למעגל הקסם הגדול שמצויר על הרצפה.
"זה אחד מהעלונים שאנחנו מחלקים. מעגל הזה משמש לזימון השדים, אנחנו. בימים האלה אין כבר אנשים שמציירים את המעגל הזה כדי לזמן אותנו. אז אנחנו מחלקים את העלונים האלו לאנשים שנראים לנו שיזמנו שדים. מעגל הקסם הוא בטוח וקבל לשימוש. ביום ההוא, אחד מהמכרים שלנו התחפש לבן אדם וחילק עלונים להם ברובע העסקים. הגעת לשם בזמן, איסי. אחרי שהותקפת על ידי הנפילה, אתה קראת לי בעודך גוסס למוות. רצית כל כך חזק שגרם לזמן אותי. בדרך כלל המשרתים שלי כמו אקנו והאחרים הם אלה שיזומנו."
בפעם ההיא שופדתי על ידי *החנית מאור*....... אז ביקשתי הכי חזק שיכולתי.
אני מאוד השתוקקתי לנערה עם שיער הארגמן, ריאס גרמורי.
אז לכן, האדם עם השיער האדום שהופיע בסוף החלום ההוא—לא, האחד שהופיע בסוף התקרית הייתה באמת סנפאי.
"כשזומנתי ואיתי אותך, ידעתי מיד שאתה בעל ציוד קדוש ושהותקפת על ידי נפיל. אבל הייתה בעיה. איסיי, היית על סף מוות. לא רק שדים, גם בני אדם נהרגים אם הם משופדים מחנית אור של נפילים. איסי, אתה היית במצב הזה. אז החלטתי להציל את חייך."
להציל את חיי?
אז ספנאי הייתה האחת שעזרה לי?
אז זה למה אני חי.
"אבל, בתור שד. איסי, אתה נולדת מחדש בתור שד שלי, משרת של ריאס גרמורי. בתור השד המשרת שלי."
<פא!>
ברגע ההוא, כנפיים צמחו מהגב של כל מי שסביבי.
הן שונות מהכנפיים השחורות של הנפילים, הכנפיים שלהם דומות לכנפי עטלף.
<פא!>
ועם הצליל הזה הרגשתי תחושה כלשהי בגב שלי.
הסתכלתי מעבר לכתף שלי וראיתי את אותם כנפיים שחורות בולטות בגב שלי.
......אתם רציניים?
אני שד? אני הפסקתי להיות בנאדם?
"בואו נציג את כולם מחדש. יוטו."
קיבה מחייך אלי אחרי שריאס-סנפאי קוראת בשמו.
"שמי הוא קיבה יוטו. כפי שאתה כבר יודע, אני תלמיד בשנה השנייה, בדיוק כמוך, היודו איסיי-קון. אממ, אני גם שד. נעים להכיר אותך."
"......שנה ראשונה....... טואוג'ואו קונאקו. שמחה להכיר אותך. .........אני גם שדה."
טואוג'ואו קונאקו-צ'אן מרכינה את ראשה.
"שמי הוא הימג'ימה אקנו, אני בשנה השלישית. אני גם סגנית נשיאת מועדון החקר הנסתר. נעים להכיר אותך. אפילו שאני נראית ככה, אני גם שדה. אופופו."
הימג'ימה אקנו-סנפאי מרכינה את ראשה בנימוס רב.
לבסוף, ריאס-סנפאי.
היא מנפנפת בשיערה הארגמן ואומרת את זה באופן ישיר מאוד.
"אני המאסטר שלהם וכן שדה מהבית של גרמורי, ריאס גרמורי. הבית שלי מחזיק בדירוג של דוכסות. בואו נסתדר מעכשיו, איסי."
נראה שאני במצב שלא עולה על הדעת.
הערות המתרגם וביאורים
- ↑ בתרגום האנגלית: Uggh
- ↑ מקביל לכיתה י"א
- ↑ מקביל לכיתה י"ב
- ↑ בתרגום האנגלית: Uwaaaaaaah
- ↑ גודל חזה, היקף מותניים וישבן
- ↑ SFX לפעולת הקאה
- ↑ סנפאי (Senpai) - תואר כבוד ביפנית לאנשים בעלי מעמד יותר גבוה משלך
- ↑ הערת המתרגם: הוא פונה לעצמו
- ↑ אוקה-סאן = אמא
- ↑ אוטו-סאן = אבא
- ↑ אופאיי - Oppai
- ↑ מיפנית: בתיאבון
- ↑ אוקה-סאמה, אוטו-סאמה – דרך מאוד מנומסת להגיד אמא ואבא
- ↑ אונהסאמה = אחות גדולה
- ↑ יוטו קיבה
- ↑ הערת המתרגם: הנטאי FTW
- ↑ בתרגום האנגלי עשו תעתיק מיפנית במקום לתרגם: בוצ'ו - נשיאה. ספציפי יותר לסיפור - נשיאת המועדון
- ↑ קונאקו טואוג'ואו
- ↑ הערת המתרגם: מקביל לכיתה י'
- ↑ יוקאן - כיבוד יפני
- ↑ הערת המתרגם: הכוונה לתלבושת אחידה
- ↑ ביטוי ביפנית שמשמעותו: האנשה של האישה היפנית האידיאלית
- ↑ אקנו הימג'ימה
- ↑ הערת המתרגם: אחלה רפרנס
| חזור ל-חיים 0 | חזור ל-עמוד ראשי | המשך ל-חיים 2 |
